כל התכנים של חני ליפשיץ

באותם הלילות הייתי מדמיינת שאני מוצאת את הבית של בועז. על בהונות רגלי אני ניגשת אל מיטות הילדים, ומבקשת מהם רק דבר אחד: "בבקשה מכם! תענו כבר למכתבים של אבא שלכם!"

"באתי להיפרד מכם. אני עוברת אליו...", הסיטה את מבטה ממני. הכתיפה את התרמיל על גבה ויצאה את הבית. גם כשרדפתי אחריה עם הריקשה, לא סובבה את ראשה לאחור

אני לא בטוחה ששירה הבינה שהבת שלה נמצאת אצלי, אבל אני מאמינה שכן. היא מצידה לא ניסתה ליצור איתי קשר בכל הזמן הזה. יתכן שהבושה השתלטה עליה

"אני יודעת שאני לא מצילה אותם", היא חוזרת ואומרת לנו, "אבל כל חיוך של ילד הוא בשבילי עולם מלא!"

"התבוננתי בהם מהצד – ופתאום כולם נראו לי כל כך יפים, כל כך עם ברק בעיניים. 'יש סיבה שאנחנו כאן', אמרתי לעצמי שוב ושוב". חני ליפשיץ בגלויה נוספת מקטמנדו

חיוך קל ריחף על פניו הקשות. "תוציאו את הישראלית מהתא!", הוא קרא לשוטרים סביבו. "אל תחזרו לפה אף פעם!". חני ליפשיץ בסיפור חדש מקטמנדו על השבת שהצילה

בתוך תאי הגזים, היא דמיינה את העתיד שיכול היה להיות לה. בעל, ילדים, נכדים, נינים... ואז נפתחו הברזים. סיפור אמיתי ומרגש ליום השואה

"אני כל כך מקנאה בך", היא אמרה לי. "אנחנו באותו הגיל, חני. את קולטת?", היא אומרת לי ומספרת איך בלילות היא חולמת על בית בדיוק כמו שיש לי. קטן ופשוט, ועם מלא אנשים שמרגישים שזה גם הבית שלהם". טור חדש של חני ליפשיץ

"כל הגוף שלו רועד כשהוא מחבק את חזקי פתאום. אנחנו מבטיחים לו שאם הוא ישתף פעולה המהפך בוא יבוא, ואנחנו מבטיחים לו גם שלא נעזוב לו את היד לאורך כל התהליך הזה". חני ליפשיץ בטור חדש