"תמצא בית והכל יסתדר", אמר לי הרב קנייבסקי. וכך היה

שלום לכולם,

שמי דור חדד ואני רוצה לשתף אתכם בתהליך החזרה בתשובה שלי.

כבעל תשובה ישנה התמודדות לא פשוטה, בעבודה, בסביבה, במשפחה ובחיים האישיים. המטרה היא לדעת תמיד איך לשלב בין שני העולמות.

המון פעמים נתקלתי בכך שמי שהבין אותי הכי טוב היו אנשים שגם כן זכו לחזור בתשובה, ולא פעם הם שיתפו אותי בקשיים אותם חוו גם כן. הנקודה העיקרית שחזרה על עצמה הייתה חשיבות ההדרכה התורנית, הכוונה היא שחשוב שתהיה לבעל התשובה דמות איתה הוא יכול להתייעץ מבחינה הלכתית וגם באופן אישי, כי כאשר אין לו הדמות הזו - זה מועד לפורענות.

אדם צריך שיהיה לו מורה דרך אשר יקנה לו ערכי מוסר, דרך ארץ, אהבת הבריות ויראת שמיים.

אני את מורה הדרך שלי זכיתי להכיר עוד בשירותי הצבאי, והוא ה"ג'י פי אס" שלי, אשר צועד איתי יד ביד מהרגע שהכרנו, הרב אברהם בנישו שליט"א. הסיבה העיקרית שבזכותה אני מרגיש שהוא מבין אותי היא מפני שגם הוא עצמו בעל תשובה.

לאחר החתונה, אשתי היקרה אסיה ביקשה ממני שנעבור לגור בגבעת שמואל, צמוד לעיר בני ברק. באותה העת היא הייתה סטודנטית באוניברסיטת בר אילן, ולי היה חשוב בשנת הנישואין הראשונה שלנו ללכת אחרי מבוקשה, לכן עברנו לגור במקום חדש, בו לא הכרנו אף אחד מלבד בעלי הדירה המקסימים.

עזבתי את מקום עבודתי כקצין ביטחון, והתחלתי לחפש מקום עבודה חדש שיתאים לסטטוס החדש שלי כגבר נשוי. חיפשתי, ולא כל כך מצאתי.

לקח לי לא מעט זמן להסתגל למציאות החדשה, והחלטתי להתייעץ עם הרב שלי מה עלי לעשות. הוא ייעץ לי ללכת לגדול הדור, הרב חיים קנייבסקי שליט"א - על מנת שאקבל את ברכתו ואשתף אותו בצומת הדרכים בה אני נמצא.

מעולם לא הייתי אצל הרב קודם לכן, אך שמעתי עליו רבות, על גדולתו, חוכמתו וכמה הוא מוערך. חשבתי שאגיע למקום גדול, משופץ, מושקע כמו שראוי לרב גדול בישראל, ולתדהמתי נכנסתי לבית קטן וצנוע, רחוק כל כך ממה שדמיינתי. באותה העת הרב החל לאכול את ארוחת הצהריים שלו, ואני לא רציתי להפריע, לכן חיכיתי שיסיים על מנת לקבל את ברכתו ועצתו.

ברגע שהרב סיים לאכול, העוזרים שלו סגרו לפתע את הדלתות, וביקשו ממני להגיע במועד אחר, כיוון שהרב המשיך ללמוד, אך אני החלטתי לא לזוז מהדלת עד שאני מקבל ברכה ותשובה מהרב.

לבסוף העוזרים של הרב שמו לב שאני עקשן יותר מדורבן, והחליטו לתת לי להיכנס.

ברגע שנכנסתי, ביקשתי מהרב ברכה ועצה במציאת עבודה שתתאים לי. הרב הסתכל עלי ואמר לי "תמצא בית חדש והכל יסתדר". אני לא מבין, ואומר לו: "הרב, עברנו לגור פה בסה"כ לפני חודש, מה לא בסדר?".

והוא עונה "לא הבית הגשמי, אלא הבית הרוחני. תמצא בית מדרש בבני ברק". ואני אומר לו "איזה בית מדרש? יש מלא, ואני לא מכיר כל כך". הוא מוסיף: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד! אברך אותך שתמצא מקום שלבך יהיה חפץ בו, תלמד שם תורה ותסייע לעם ישראל ברוחניות ובגשמיות".

יצאתי מהרב עם דמעות בעיני, מהתרגשות ומסיפוק עצום שאני מרגיש שהכל יסתדר.

למחרת אני מקבל שיחת טלפון, בה הציעו לי לעבוד בתור מגייס תרומות בעמותת "עזר מציון". וכך, במשך שלוש שנים זכיתי לעשות חיל ולהיות חלק מהארגון המדהים הזה.

יומיים לאחר מכן זכיתי להכיר תלמיד חכם, ירא שמיים, שהציע לי ללמוד איתו תורה. הוא הצליח לשכנע אותי לבוא לבית מדרשו שבבני ברק, מקום קטן ומואר השוכן ליד גשר קוקה קולה, ושמו "מורשת ישראל". כל מי שנכנס לשם מרגיש חמימות של בית, וכך הרגשתי גם אני.

האברכים שלומדים שם שירתו בעברם בצבא שירות מלא ותרמו למדינה, וכיום עצם התרומה שלהם לקהילה באה לידי ביטוי בזה שהם אלה שמלמדים את בני ישראל תורה, מוסר וערכים.

בבית המדרש "מורשת ישראל" ישנם יהודים מכל הסוגים וכל המינים - חילונים, מסורתים, דתיים, חרדים, ספרדים, אשכנזים. ממש אהבת ישראל!

ברגע הראשון שנכנסתי לשם, הרב של בית המדרש, הרב אהרון פרטוש שליט"א, קיבל אותי בסבר פנים יפות ובחיוך גדול, ואמר לי שמעכשיו זה הבית הרוחני שלי. הרגשתי צמרמורת, כי זה בדיוק מה שאמר לי הרב קנייבסקי.

את בית המדרש הקימו הרב ותלמידיו בעשר אצבעותיהם. הם חוו לא מעט קשיים בדרך ונדרשה מסירות נפש רבה עד שהצליחו.

מה שגרם לי להתאהב במקום היה סיפור שסיפר לי הרב, אשר חיזק לי את הנקודה כמה גדולה היא תשובה שאדם עושה, וכמה עצומה היא מעלת זיכוי הרבים .

היה זה בימי בית המדרש הראשונים. אחד התלמידים בבית המדרש קיבל על עצמו לזכות את הרבים ולהפיץ את הדיסק הראשון של הרב בכל דרך אפשרית, וכך הוא היה יוצא מידי יום לחלק לפחות עשרה דיסקים.

באותה תקופה, הרב החליט להתמקד בנושא של כבוד הבריות וגזל, וכל מי ששמע - זכה להתחזק בנקודות חשובות אלו, לא לגזול אף אדם ולכבדו.

אותו תלמיד ממשיך ומחלק דיסקים בכל מקום אפשרי, תיבות דואר, גני משחקים, קיוסקים, מכוניות ועוד, במטרה להרהר תשובה לכל אדם.

עוברים להם מספר ימים ממועד החלוקה האחרון, ואותו תלמיד מקבל שיחת טלפון מאדם שהוא אינו מכיר, אשר מדבר במהירות ובלחץ כאילו קרה לו משהו, ומבקש ממנו לדבר בדחיפות עם הרב.

לאחר כמה שעות מגיע אותו אדם לפגישה עם הרב, נרגש מאוד ומספר לרב שמגיל צעיר נחשף למציאות חיים קשה אשר הובילה אותו לגנוב. בתחילה היה גונב ממכולות, אך ככל שגדל - גדלו גם החובות, והוא החליט לגנוב רכב מאחד התושבים.

הוא מצליח לפרוץ את הרכב ומתחיל לנסוע. על המושב שליד הנהג היה מונח דיסק, ובמטרה להשתיק את המחשבות בראשו, החליט לשמוע קצת מוזיקה. הוא לא ציפה לשמוע את קולו של הרב פרטוש בדיסק אומר "לאן אתה חושב שאתה בורח? גזל - לא בבית ספרנו, אסור לגזול, אסור לגנוב, אסור לפגוע ביהודים. כמה חשובה ערבות הדדית וכבוד הבריות, ואתה גונב כדי לצער את השכן שלך?".

מרוב ההלם, אותו אדם לא יכל להמשיך לנסוע. הוא עצר את הרכב והחליט שהוא מחזיר את הרכב לבעליו. בעל הרכב ישב על המדרכה בעצבות גדולה לאחר שגילה שרכבו נגנב - ולפתע מגיע אותו אדם עם רכבו, נותן לו את המפתחות ומבקש ממנו סליחה.

שניהם עומדים אחד מול השני ללא מילים מספר דקות, ואז בעל הרכב שואל אותו: "למה גנבת? ומה גרם לך להתחרט?". והבחור עונה לו "הרב הזה, הדיסק הזה שהיה לך ברכב, יותר אני לא גונב!". בעל הרכב משיב ועונה: "אם זה מה שגרם לך להחזיר לי את הרכב, אשמע את הדיסק ואעזור בהפצת התורה גם כן. אומנם איני דתי, אך תורת משה אמת, ואם החלטת לחזור בך מהמעשים הללו - אני סולח לך".

הרב סיים לשמוע את דבריו, נתן לו חיבוק גדול ואמר "מעכשיו המקום הזה הוא גם הבית שלך".

אותו אדם שגנב את הרכב קיבל על עצמו תשובה שלמה, להפסיק לגזול ולגנוב, לכבד את הבריות ולשמוע שיעורי מוסר.

והזכות הגדולה ביותר, שאחד התלמידים החדשים ששמע במקרה את הסיפור, נדהם מההחלטה להחזיר את הרכב לבעליו, והחליט גם הוא לשנות מסלול מחדש, ללכת בהדרכתו של הרב ולחזור בתשובה שלמה.

ואלו היו מילותיו של הרב קנייבסקי: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

באהבת ישראל,

דור חדד