אמונה

ינון מגל מגיב לסרטון, בו נראה חייל שאומר 'שמע ישראל' לפני שהוא מפוצץ מסגד ששימש כתשתית טרור, ולסערה שעורר דובר צה"ל שטען כי מדובר במעשה שמנוגד לפקודות

אדל בספלוב דיווחה לחצי מיליון עוקבים: "מאמינה באמונה שלמה שהשם עשה אותי שליחה. הייתי שליחה של מאות אלפי נשים שבזכות החשיפה גילו סרטן וניצלו"

היא גרה מול רחוב קפלן, וזוכרת את הימים הטעונים של ההפגנות לפני המלחמה. כמי שהאמינה בדו-קיום, היא מרגישה שמשהו בה השתנה משמעותית והתפכח, וכואבת את הפירוד בעם ישראל שרק המלחמה הצליחה לאחד

בכל ענייני העולם הזה והעולם הבא – אם רק נדע שהמחליט הבלעדי הוא מלך מלכי המלכים, ממילא אליו בלבד יהיו תקוותנו וביטחוננו תמיד

מה הניסיון הכי גדול באמונה, ואיך מתאמנים במידה זו? הרב יונתן גל-עד ודורון ביטון בשיח מרתק

אם היה יודע המבקש כי כל הנהגתו של הבורא יתברך עם האדם היא לטובתו המוחלטת בלבד, או אז היה מתבונן היטב היכן הטוב במה שלא קיבל

אסון לאומי, דמעות וכאב: האם יכול לצאת מזה משהו טוב? אתם חייבים לצפות כדי להבין

אחרי שנים שבהן חיפש אשר פרידבורג מקצוע כלבבו, הוא מצא את מה שחיפש: לימודי רתכות ומסגרות. מאז הוא מייצר רהיטים ומוצרי ברזל, ובטוח: "כשנהיה מאוחדים – שום דבר לא ישבור אותנו". איש הברזל

הכל עניין של ניסוח. באותה מידה שיש כאן מאפיין גנטי לאנשים שמאמינים, יש גם מאפיין גנטי לאנשים שאינם מאמינים, ובכן, האם מכאן ניתן להבין כי הכפירה היא "פגם גנטי"?