סיון רהב מאיר

אם בת פרעה משתה אותו מן המים, הרי צריך לקרוא לו "משוי", אחד שנמשה. אבל היא קוראת לו משה – כדי לתת לו ייעוד: הוא צריך למשות אחרים, להושיע ולהוציא אחרים מצרה

"אז תודה, מאיר, על העשייה הגדולה הזו, בשם כל מי שאי פעם נתקע בצד הדרך – ו"ידידים" הגיעו": סיון רהב מאיר בכמה מילים על מאיר וינר ז"ל, מייסד ארגון 'ידידים', שנפטר בשבת

הצמיחה שיכולה להגיע רק מתוך הטראומה והכאב, וכמה סיפורים על גיבורים בני זמננו

מילואימניק שהשתתף בפעולה בבית של סינוואר בעזה, שלח לי משם תמונה של ספר תורה עתיק, ששרד את השואה, ונתרם כעת ליחידה שלו. החיילים קוראים שם בתורה בספר הזה, ועליו הם יכריזו: חזק, חזק ונתחזק

בכי לא סותר עשייה, ועשייה לא סותרת בכי, הכוח של עם ישראל, הכוח שלנו להמשיך הלאה, והמסרים החשובים של גדוד 9204

נכון, האחים חטאו ומכרו אותו, אבל יש פה תכנית אלוקית. הוא לא קורבן, הוא בתפקיד. בזכות העובדה שהגיע למצרים מוקדם, הוא אסף מזון שיציל את החיים של כולם

חוויות משבת עם המפונים, הדרך המיוחדת לחגוג שמחות בימים כאלה, "מזמור לתודה" של החטופות ומה שבין יום כיפור לעשרה בטבת, השנה

לפעמים כשאדם נמצא בתוך הצרה, בתוך החושך, נדמה לו שזה לא ייגמר לעולם, שאין עתיד. אבל החושך זמני, ואפשר לצאת פתאום מהבור אל האור

להתמקד באור ולא בבור, גבורה גם במלחמות היומיומיות, מילות התפילה שמתאימות לנו כל כך, והמילים המחזקות של אורית מרק-אטינגר

הרבה נשים שמעתי שם, מצחיקות וחכמות. אחת מהן אמרה: "יש רשימות של שמות של חיילים לתפילה, של חטופים לתפילה, של פצועים לתפילה, מישהו יכול לקחת את השם שלי ולהתפלל עלי, שלא אשתגע פה?"

שלושה יהודים בשיעור, חיזוק מהקהילה היהודית בלונדון, בר מצווה בגיל 49, על הקדיש, וגם: הברכות שנברך הערב, נר ראשון של חנוכה

אשת התקשורת סיון רהב מאיר עם שיתוף ולימוד לחיים על הדלקת נרות בבית: פלאפון בטעינה על מצב שקט

להתמודד עם פחד, להתמודד עם אויבים רשעים. פרשת השבוע ממשיכה לדבר על הבעיות שמטרידות גם אותנו, כאן ועכשיו. פרשת "וישלח" היא השמינית בספר בראשית, שבוע שמיני מאז שמחת תורה

שמחה בשיבת החטופים, מכתב לאביגיל עידן הקטנה, וסיפורים מרגשים על חסד ועל גדלות נפש, שמאירים את הימים הקשים

ברקע המלחמה, סיון רהב מאיר עם סיפורים קטנים על אנשים גדולים: "פרקים חדשים של חסד וגדלות נפש, בין אדם למקום ובין אדם לחברו"

במזרח התיכון עושים עד היום עסקאות עם רמאים, מי כמונו יודעים זאת השבוע. אבל בסוף צריך להקים משהו משלנו, ישר וטוב יותר

הם סותמים, אנחנו בונים. הם הורגים, אנחנו חיים ומצילים חיים. וגם: מה מחזק אותנו ומה נותן לנו כוח?

החלוצים שהקימו את בארי ואת נחל עוז עשו זאת עם ברק ראשוני בעיניים, בהתלהבות ובהתחדשות. הדור הבא שיקים אותם מההריסות יעשה זאת אחרת, אבל יעשה

החמאס שרק יעשה אותנו יותר, הגעגועים של הסיגד, האור של כסלו, הגיורת שנשארת בארץ ויהודי אמריקה שהתעוררו

משהו עמוק בפנים התעורר ורוצה להיות חלק. וכל אחד מהם הופך לשגריר, כל אחד שליח, כל אחד נלחם יום יום בעד ישראל ובעד יהדות, ונגד אנטישמיות ונגד חמאס