פרשת השבוע

לא לכולם יש בכל רגע נתון ממון מיותר לצדקה. אולם ישנה צדקה מהודרת ביותר, וזמינה לכל אדם בכל רגע נתון. הארת פנים, חיוך, הזדהות, מילה טובה, לטעת תקווה בלב אדם חסר כל – לכל אלה קוראת התורה "לתת את נפשנו". ואין שיעור לגודל הצדקה הזו

מלמד אותנו רש"י, שהסיבה שהיה על העם ללמוד את התורה ממשה ולא מאדם אחר, היא שמשה הצטער ומסר את נפשו על התורה. לימוד בצער, לימוד מתוך קשיים וניסיונות, הוא לימוד מסוג אחר לגמרי. ואם רק נזכור שהבורא מרגיש את צרתנו אף יותר מאיתנו עצמנו – לעולם לא נרגיש לבד, גם בזמנים הקשים

תכונת השכחה שהטביע בנו בורא עולם, היא חיונית מאוד. כך קל לנו יותר לפתוח "דף חדש", ולהתגבר על משקעי העבר. יחד עם זאת, בורא עולם מצווה אותנו ללכת לפעמים נגד טבע השכחה. לא מדובר בשכחת השכל, אלא בשכחת הלב. כאותן טיפות אשר בכוח התמדתן מחוררות את האבן, כך מצווה ועוד מצווה, לימוד ועוד לימוד, מטפטפים לתוך תודעתנו את האמת

בפתח ספר דברים מלמד אותנו משה רבנו שיעור חשוב מאין כמוהו על האופן בו ניתן לומר ביקורת

סיבה ומסובב הן שתי מילות קוד שכיהודים מאמינים כולנו מכירים אותן, ואף רגילים להשתמש בהן. אם זכינו שעינינו תיפקחנה לראות את הסיבה, הרי שהתפעלותנו מן המסובב גוברת, בבחינת "השגחה פרטית". אבל מה קורה כשאיננו מצליחים להבחין בכך?

בפרשה זו מובאים דברי הפרידה של משה רבינו מהעם, לפני כניסת העם לארץ ישראל. בימי בין המצרים מהדהדים דבריו של משה: מצוות התורה לא רק שאינן מגבילות, אלא רק דרכן יכול אדם לצאת מהמצר אל המרחב. לא כל מה שנראה מרחב הוא אכן מרחב. בן חורין אמתי הוא אדם המסוגל להגביל ולתחום את עצמו. "בצר לך... ושבת עד ה' אלוקיך, ושמעת בקולו"

כאשר אדם כועס, הוא מרגיש שכוח זר 'משתלט' עליו, הוא מרגיש שה"אני" האמתי שלו נעלם, ובמקומו שולט מישהו אחר. בדרך כלל, בזמן שהכעס שולט, לא מרגישים את הזרות הזו, רק אחר כך, כשקצת מתחילים להירגע, וה"אני" חוזר, פתאום מבינים מה קרה. החכמה היא לא לתת ל"אני" לברוח. דבר תורה לפרשת מטות-מסעי

כל אחד מאיתנו מצא עצמו לא פעם לכוד במצב שנראה כלאחר ייאוש. התרת הנדרים שמאפשרת התורה, אולי מבקשת לסמן לנו: דרך התורה היא תשובה ותיקון. אסור להתייאש מהרצון לתקן

כיצד יכולים אנחנו, דור שנולד אל תוך הגלות הארוכה, להתאבל על חורבן בית המקדש שלא הכרנו? פרשת השבוע מגלה לנו, עד כמה חזק הקשר בין הקדוש ברוך הוא ובינינו. גם אם אנו מרגישים אבודים – בגלות כללית או בגלות אישית – שכינתו מלווה אותנו, עד הגאולה

למה מרחיבה התורה על השכר הממתין לצדיקים, ומקצרת בעונש הצפוי לרשעים? אין הקב"ה מספר על דינם של רשעים, אלא רק לתכלית אחת: בשביל שנזכה ליראה

היוונים דוחים את תכנית ההצלה הכלכלית? הם בסך הכל מפגינים טבע אנושי שאינו חושב על העתיד. התורה, לעומת זאת, מלמדת אותנו צורת חשיבה הפוכה

מה הפך את קללתו של בלעם לברכה? הייחוד של כל יהודי ויהודי בעבודת השם. כאשר אנו מנסים להימנע מ"מצוות אנשים מלומדה" ומבקשים לסלול בלבנו דרך חדשה ומיוחדת בתורה ובמצוות, אנו עולים מעלה מעלה

מי מתלמידיו של אברהם אבינו? ומי מתלמידיו של בלעם הרשע? המשנה בפרקי אבות מלמדת אותנו את שלושת העיקרים של תלמידי אברהם: עין טובה, רוח נמוכה, נפש שפלה. מה זה אומר? ואיך חותרים לשם? דבר תורה לפרשת בלק

שני בתי מדרש יש בעולם: זה של אברהם אבינו, וזה של בלעם הרשע. כדי להשתייך לבית המדרש הראשון, אין די בכך שאנו צאצאי אברהם

עם ישראל הבליג מול תוקפנותם של האדומים, אך לחם בסיחון ועמו ויכול להם. כך זה נראה כאשר כוח אלוקי עומד מאחורי קבלת ההחלטות

נשיכת הנחש שבפרשתנו מזכירה לנו מכמה קושי וכאב מציל אותנו השם בכל רגע, ואנחנו לא מבחינים. אם נזכה לראות איך ידו הטובה של השם שומרת עלינו, נמצא את הרפואה לנשוך הנחש – התרופה שמביאה לחיים בהירים ואמיתיים

"מרוב מצוות", אמר חסיד אחד לרבו, "אין לי זמן לחשוב על הקב"ה". אם נתרגל להקדיש תשומת לב, אפילו מועטה, לפני כל מצווה ותפילה – יהפכו כל אלה לזמן איכות עם הקב"ה. ככל שנחשוב עליו ונזכור אותו – כך גם הקב"ה יזכור אותנו לטובה. דבר תורה לפרשת חוקת