באר הגולה

אם התורה היא אמת אחת, שאלו המבקרים, כיצד ייתכן שחכם אחד אומר טמא וחברו טהור, זה אוסר וזה מתיר, זה מכשיר וזה פוסל? לכאורה, אם האחד צודק – השני טועה. ואם חז"ל עצמם חלוקים זה על זה שוב ושוב, מה פירוש הביטוי הידוע "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"?

חוק חברתי אנושי נועד בעיקר למנוע התנגשות בין בני אדם. אפשר להעלות על הדעת הסדרים שונים שישיגו אותה מטרה. לעומת זאת, דברי תורה אינם רק פשרה חברתית שנועדה למנוע "איש את רעהו חיים בלעו". הם נובעים מהשכל האלוהי ומתאימים לטבעו האמיתי של האדם. וזה דבר שאינו משתנה

כיצד ייתכן שדווקא אותן גזרות מאוחרות מתוארות בדברי חז"ל כמעלה מיוחדת של ישראל? כיצד אפשר לומר שהקב"ה נושא פנים לישראל מפני שהם מדקדקים בדינים שלא נכתבו במפורש בתורה?

המהר"ל מתאר את טענות המפקפקים בדברי חכמים. איך יכול להיות שחכמים עצמם קובעים שדבריהם יותר חשובים מדברי התורה עצמה?