תמיד בשמחה

מנוחה פוקס לומדת מכל מה שחווינו בשנתיים האחרונות ואוספת תובנות לחיים. והפעם: הכותל המערבי עמד שם תמיד, באותו מקום בדיוק. אלא שהקורונה גרמה לנו להיזכר בו

"בשעה שערך את סיומי המסכתות, היה קורא לה או שולח לה יין. לפעמים טרח וירד את כל המדרגות, מחדר לימודו בקומה השנייה, כדי לשתף אותה בסיום. בהזדמנויות שונות היה רגיל לבקש את ברכתה כגון: לפני אפיית מצות, ועוד. בסעודות השבת תמיד ביקש את אישורה קודם שקידש וקודם ברכת המזון". מתוך ספרה של בתו של מרן הרב חיים קנייבסקי צזוק"ל, הרבנית רות צביון – "בית אמי"

"למה מיליון אנשים, שהם תשיעית מאוכלוסיית מדינת ישראל, מגיעים לחלוק לו כבוד אחרון? "הוא יכול היה להיות מלך ולגור בארמון אבל ההון האמיתי שלו היה לעבוד את השם בצנעה. הרב חיים תמיד איחד ולא פילג, זאת הסיבה שבהלוויה שלו אפשר לראות אנשים מכל העדות והמגזרים"

ברוך שרון הוא אחד מעשרות יהודים שעדיין נותרו בעיירה אומן. בראיון הוא מספר כיצד הוא והקהילה המקומית מתמודדים עם המצב ומה גרם לו להישאר

"כל שנה הילדים היו מתבאסים מחדש על המשלוח שלי, וזה היה לי מאוד קשה. ולמרות שלא תמיד היו מגלים שמות, הרגשתי איך כולם שנאו אותי. איך הם היו יורדים על המשלוח ה'מאעפן שלי'": ילדה שבגרה להיות אם ש'אין לה' - בפוסט מטלטל, שכולם צריכים לקרוא ולהפנים