איך מגדלים ילדים עצמאיים? זה ממש לא מה שחשבתם

במח של כולנו מוטמעות שלוש מערכות התנהגותיות הקשורות להיקשרות. מערכת אחת היא מערכת ההיקשרות - החיפוש המתמיד אחר הגנה, בטחון וקרבה לדמויות היקשרותיות. המערכת השניה היא מערכת החקירה - התשוקה לצאת, לחקור את העולם, ללמוד עליו ולהשיג עצמאות. המערכת השלישית היא מערכת "מתן טיפול" (care-giving), זו שהופכת אותנו לאימהות שמסוגלות למסור את נפשן למען הילדים מתוך אהבה וחמלה.

שלושת המערכות האלו מנווטות את חיינו מהרגע הראשון. מהתינוקת הרכה שהיינו פעם ועד האמא הבוגרת שאנחנו היום. האתגר המשמעותי בהורות שלנו היא היכולת ללהטט ולווסת בין שלושת המערכות האלה, ברגעים בהם הן מתנגשות זו בזו. כמו למשל ברגע שבו את עייפה ומותשת וזקוקה למישהו להתנחם בזרועותיו, בדיוק ברגע שהקטן תובע לקבל ממך תשומת לב. או כשאת משתוקקת להיות אמא נוכחת, אבל מרגישה כלואה בתוך הבית וחולמת על מסע גילוי אישי בעולם. או כשהילד שלך מבקש לרכב על אופניים בפארק, ואת נקרעת בין הרצון להגן עליו מכל רע לבין הרצון להעניק לו עצמאות.

מנקודת המבט של הילד, עצמאות נמצאת בדיוק באמצע: התחושה של "אני חזק, אני יכול לעשות הכול" היא חיבור של שתי התחושות שמשני צדדיה; התחושה של "אני מטופל בידיים הכי טובות" (הצד המקבל של מערכת מתן הטיפול) לבין "אני מרגיש בטוח בעולם" (היקשרות כבסיס בטוח).

עצמאות של ילדים נתפסת כסממן של "הצלחה" הורית, אבל היא אכן כזו, רק כשהיא מגיעה עם מטען נדיב בשתי המערכות האחרות. ילדים עצמאיים מאד יכולים להיות ילדים שלמדו שאי אפשר לסמוך על העולם ורק הוא נמצא שם ברגע האמת כדי לתמוך בעצמו. ילדים שחווית ההתקשרות שלהם לא הייתה בטוחה ורציפה, למדו להימנע מהפעלה של מערכת ההתקשרות, כדי לא להסתכן בצער ושברון לב נוספים. במקום להסתמך על דמויות ההיקשרות ולהתמסר למערכת מתן הטיפול שלהן, הם מעדיפים לקבל החלטות ולפעול בעצמם. כלפי חוץ, הם נראים ילדים עצמאיים להפליא, אבל בפנים? הם ילדים קטנים ומבוהלים.

המח שלנו חותר לעצמאות, השאיפה לעצמאות טבועה בכל ילד. אבל המח מצליח לממש את השאיפה הזו, כאשר המיכלים של הקשר מלאים עד שובע. אז, הילד בשל לחקירה מלאת סקרנות, לימוד והתקדמות. כשהילד שבע מהטיפול, מלא בקשר, הוא פונה בחדווה להתנסויות עצמאיות משלו. זו תובנה שחשוב להחזיק בראש ברגעים בהם מערכת מתן הטיפול שלנו בעומס גדול ואנחנו תוהות "מתי הוא כבר יעשה את זה לבד" או "אתה מספיק גדול בשביל לעשות את זה בעצמך!". עוד קצת, והוא יהיה בשל לעצמאות משלו. ובינתיים, הוא צריך עוד מנה של קשר ועוד מנה של קשר. זה לא פינוק, זוהי לא ילדותיות, זה לא ילד שצריך ללמוד, זה ילד שצריך שימלאו לו את הכלים עוד קצת בטרם יוכל למלא אותם בעצמו.

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. מתמחה בהורות לילדים עם רגישות גבוהה, קשיי ויסות רגשי, והורות לתאומים. לתגובות ויצירת קשר: leah.rbach@gmail.com