אמא

ההורים בדורנו אבדו מעט את הסמכות ההורית שצריכה להיות נחלתם הטבעית. איך נסגל לעצמנו סמכות, ומה תהיה ההשפעה שלה על ילדינו?

"דווקא בדור כל-כך פרוץ שבו הכל מותר, אנשים מחפשים את הפשוט והטהור". שיחת תשובה עם שרה ראובני, נשואה ואם לשני בנים, מתגוררת במרכז הארץ

הבן המתבגר לא קם לתפילה בזמן? במקום להיכנס למחלוקות, צריך לזכור שמדובר במצב זמני

יש לי בלב צלקת בת 44 שנה, על כך שיום שהיה צריך להיות המאושר בחיי, הפך לטרגדיה, ותמיד כשאני נתקל באנשים חרדים, אני חש צביטה של חרטה

לאחרונה התפרסמה כתבה בנושא: "האם בנתניה יש מספיק מוסדות לחינוך מיוחד?" בתור אמא לילד שהוגדר כלקויי למידה ברמה גבוהה עם הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות נושא הכתבה מאוד עניין אותי, הזדעזעתי. על מנת שתבינו למה, אתמצת תקופה המתפרסת על פני חמש השנים האחרונות

לאחר נישואיה גילתה מורן תבורי כי ילדיה נולדים חולים, ולבם חלש מכדי לשאת אותם. למרות הקשיים היא התמודדה בגבורה ואמונתה התעצמה. ראיון מרגש עם מוסר השכל בצדו

לגברת סימה יש ילדה בת 5 ותינוק בן 8 חודשים. לאחרונה התינוק אושפז בבית החולים בשל קשיי נשימה, והילדה נשארה אצל הסבתא. לאחר שהתינוק החלים, והגברת סימה חזרה לילדתה, גילתה שזו חזרה להרטיב, דורשת את תשומת ליבה באופן תמידי, מנדנדת ואינה מאפשרת לה להרים את התינוק. גברת סימה נתנה לילדתה את מלוא תשומת הלב, אך זו עדיין אינה מרפה... מה קורה לילדה? כיצד תוכל סימה להרגיע אותה ולהשיבה לתלם? הניה לוברבום, במאמר חובה לכל האמהות הטובות והמסורות עד אין קץ, שאינן יודעות לומר לא

אילו ההורים שלנו היו נותנים לנו יותר חום ואהבה (כמו לשכן) היה לנו הרבה יותר קל להעניק אהבה לילדים שלנו. אילו היו נותנים לנו קצת יותר עצמאות (כמו שכתוב בעיתון), היינו מסתדרים יותר בקלות בחיים. אילו היינו רואים אצלם זוגיות טובה (כמו אצל החברים שלנו), היו לנו חיי נישואין יותר טובים. אילו היו קצת יותר מקשיבים לנו (כמו שהקשיבו לגיס שלנו) לא היינו כאלה חסרי בטחון... אבל מה לעשות?! לא קיבלנו את מה שרצינו - אלא את מה שבורא עולם נתן לנו, ומסתבר, שהוא יודע מה שהוא עושה. עוד מסתבר, שאם נקבל באהבה את מה שהוא נתן לנו, ונדע להתכופף לכך, נקבל את המפתח הנכסף לאושר, לשלווה ולרוגע נפשי

פרידה, טריגרים ישנים ומערבולת של רגשות - כך נראה הרגע שבו אנחנו משאירות את הילד מאחורי דלת, ולומדות להחזיק אותו וגם את עצמנו

פדוי השבי סיפר על ההתחזקות הרוחנית שעבר במהלך הימים הקשים ברצועת עזה: "היינו צוחקים בשקט לתוך הכרית כדי שלא ישמעו אותנו. הרגשתי את התפילות של אמא שלי. אני עדיין מרגיש שיש לי אור להפיץ"