יחד

הגאון רבי יצחק זילברשטיין השיב למספר שאלות הלכתיות הנוגעות לברכת "חכם הרזים", הנאמרת כאשר מתקבצים יחד 600,000 יהודים. בין השאלות: מי נכלל במניין, ומתי מותר לברך את הברכה?

האם הבת שלי הרגישה את מה שהרגשתי כשנכנסה יחד איתי לעזרת הנשים? האם היא חוותה את אותה תחושת פליאה נוכח המתיקות האינסופית הזו? נוכח החיבוק הכמעט מוחשי שעוטף אותך שם? אני באמת לא יודעת

בחירת מצבה אינה החלטה פשוטה. מדובר ברגע שבו הכאב, הזיכרון והצורך בהנצחה מתלכדים יחד לכדי החלטה אחת שמלווה את המשפחה לשנים רבות. כל פרט מהחומר, דרך הצורה ועד הניסוח נושא משמעות. המצבה היא לא רק אבן שמונחת על הקבר, אלא סמל של אהבה, כבוד וזיכרון. אנשים רבים נוטים לדחות את תהליך הבחירה מתוך קושי רגשי טבעי, אך דווקא בחירה נכונה, רגועה ומושכלת מאפשרת לספק לאדם שאהבנו מקום מנוחה שמכבד את דרכו ואת אישיותו

כששאלתי מתאמנת בעלת תשובה “מה יטעין אותך?”, היא שתקה. היה שם מבט של בלבול, של געגוע לעצמה, של אישה שמבקשת לדעת איך לחזור להרגיש חיה. בדרך לתשובה, נשים רבות מאבדות בלי לשים לב,  לא רק הרגלים, אלא קצת מעצמן בדרך

הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר השתתף היום בכנס יחד עם פורום המפקדים הלוחמים בצה"ל, מדרגת סא"ל ומעלה. הדגיש: "מתוך הכישלון של השבעה באוקטובר הגענו להישגים. ניישר מבט אל מול המחדלים ובמקביל ניישר מבט גם אל העתיד"

המקרה שהפך לשיחת היום בטורקיה: בית משפט באיסטנבול אישר הסכם גירושין תקדימי שבו התחייב גבר לשלם לגרושתו סכום קבוע של 10,000 לירות טורקיות כל רבעון למשך עשר שנים או עד מותם של שני החתולים שהשניים גידלו יחד. ההסכם זכה לכינוי "מזונות חתולים" ועורר דיון סוער ברחבי המדינה על מקומן של חיות המחמד בחוקי המשפחה

חמאס פרסם הודעה לתושבי עזה, המבהירה למעשה שארגון הטרור לא מתכוון לוותר על השליטה ברצועת עזה. בכיר חמאס אסמאעיל רדואן: "ניהול רצועת עזה נידון במסגרת לאומית כוללת"

חלק מהתהליך הבריא שאתה – תודה, הרב יונתן אבר – העברת אותנו, אנחנו בעשור השלישי יחד, היא העובדה שמעולם לא מכרת לנו שום לוקשים. סיפרת לנו את האמת על הכל, מראש

מרגישה דכדוך קטן כשהחג נגמר? את לא לבד. יש משהו מתוק בימים שבהם “מותר” לנוח, להאט, להיות יחד, בלי לחץ של רשימות והספקים. ואז מגיעה השגרה ויחד איתה “האוף”: הציפיות, הסדר, האחריות וכל מה שדחינו. איך חוזרים בשמחה?

"כשחיים שנים בתוך דרמה רגשית מתמשכת, הסבל נעשה כמו מוזיקת רקע קבועה. הטוב שקט מדי, מרגיש מאיים בריקנות אימתנית. גם כשכבר מתרחשים רגעים טובים, הגוף ממהר 'להחזיר את הצליל המוכר'"