עצרת המיליון בירושלים: שו"ת מרתק עם הגאון רבי יצחק זילברשטיין

לקראת "עצרת המיליון" שתתקיים מחר (חמישי) בירושלים, השיב הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, על שורה של שאלות מרתקות שהוצגו לפניו בנושא הברכה הנדירה "חכם הרזים" - ברכה הנאמרת כשרואים שישים ריבוא יהודים, כלומר למעלה מ־600 אלף איש.

אחת השאלות המרכזיות שהועלו בפני הרב עסקה בשאלה המעשית:

האם ניתן לברך את ברכת "חכם הרזים" כאשר המספר המדויק של המשתתפים אינו ידוע, אלא רק נאמד לפי הערכה, כפי שנהוג באירועים רבי-משתתפים דוגמת העצרת הצפויה.

הרב זילברשטיין השיב כי לכאורה אין לברך במקרה של ספק, שהרי "ספק ברכות להקל", אולם ייתכן שברכה זו נתקנה מראש על סמך אומדן דעת-– שהרי לא ניתן למנות בפועל שישים ריבוא, ואף נאסר למנות את ישראל במניין ישיר.

בהמשך הביא הרב את דברי מרן הגראי״ל שטיינמן זצ״ל, שאמר כי ניתן לברך גם כשאין יודעים את המספר המדויק, ובלבד שקיים אומדן מוסמך שיש שישים ריבוא. כן ציין בשם גיסו, מרן הגר״ח קנייבסקי זצ״ל, כי אין צורך בידיעה מדויקת - די בהערכה מבוססת ובאמירה מוסמכת של מי שיכול להעריך זאת כראוי.

שאלה נוספת שעלתה בפני הרב נגעה לעצם הראייה:

האם מי שאינו רואה במו עיניו את כל שישים הריבוא, רשאי אף הוא לברך את ברכת "חכם הרזים"?

לדברי הרב זילברשטיין, מסתבר שאפשר לברך גם כאשר האדם אינו רואה את כלל ההמון, כל עוד הוא יודע בבירור שהמעמד כולל שישים ריבוא משתתפים. “ברכה זו נאמרת לשבח את הקב״ה על ריבוי חכמותיהם של בני ישראל", הסביר הרב, “וממילא אין צורך לראות כל אחד ואחד. די בכך שרואה חלק מן הציבור ויודע כי הוא מוקף ברבבות ישראל".

עוד הביא הרב בשם מרן הגראי״ל שטיינמן זצ״ל ומרן גיסו הגר״ח קנייבסקי זצ״ל, כי אין צורך לראות את כולם בפועל, ודי בכך שהאדם רואה חלק מהקהל הגדול ומודע לגודל המעמד, כדי שיוכל לברך בשם ומלכות.

שאלה שלישית שהוצגה בפני הרב נגעה להרכב המשתתפים: 

האם נשים וקטנים נכללים במניין השישים ריבוא הנדרש לברכת "חכם הרזים"?

הרב זילברשטיין השיב בשם גיסו, מרן הגר״ח קנייבסקי זצ״ל, כי נשים וקטנים מצטרפים למניין, שכן אין כוונת חז״ל להגביל את הברכה לגברים בלבד. לדבריו, לשון רש"י במסכת ברכות - “אוכלוסי, חיל גדול של שישים ריבוא” - אינה באה לשלול נשים, אלא ללמד שצריך שיהיו כולם מקובצים לדבר אחד, ולא התאספו במקרה.

עוד הביא הרב את דעת הגר״ש דבליצקי זצ״ל, שפסק אף הוא כי נשים נכללות בכלל שישים ריבוא. לעומת זאת, אם המספר הכולל מושג רק בצירוף גויים – אין הם מצטרפים, שהרי נאמר “הרואה אוכלוסי ישראל”, ומשמע שמדובר דווקא בישראל. עם זאת, מומרים ומחללי שבת כן נכללים במניין, “שהרי יש בהם עדיין רז פנימי של אמונה, שנשאר בהם מימי הר סיני”, כלשונו של הרב.

האם יש לברך "חכם הרזים" באופן אישי, או שמא עדיף שאחד יברך ויוציא את כל הציבור ידי חובה - מדין "ברוב עם הדרת מלך"?

הרב זילברשטיין ציין כי לכאורה עדיף שאחד יברך בשם כולם, שהרי ברכה בציבור מרבה כבוד שמיים. אולם למעשה העלה ספק: מאחר שהברכה נשמעת בעצרת באמצעות רמקולים, ויש מן הפוסקים הסוברים כי קול הנשמע דרך רמקול אינו קולו הישיר של המדבר - ייתכן שאין השומעים יוצאים ידי חובה בדרך זו.

לאור זאת הביא הרב את הכרעת גיסו, מרן הגר״ח קנייבסקי זצ״ל, כי ראוי שכל אחד יברך בעצמו, על אף עניין "ברוב עם הדרת מלך", משום שזו ברכה נדירה ומיוחדת, וכל אדם יזכה בה בעצמו. “כך נוהגים אף בברכת החמה", הוסיף הרב, “שכל אחד מברך בפני עצמו, ואין אחד מוציא את כולם ידי חובה".

שאלה נוספת שנשאלה נגעה לבני חו"ל: האם כדאי לבני הגולה לבוא במיוחד לארץ ישראל כדי לזכות לברך את ברכת "חכם הרזים"?

הרב זילברשטיין השיב כי לדעת הרמב"ם אין מברכים ברכת חכם הרזים אלא בארץ ישראל. עם זאת, הביא הרב את דברי גיסו, מרן הגר״ח קנייבסקי זצ״ל, שאמר כי אכן ראוי לבני חו״ל לבוא במיוחד לארץ ישראל לצורך מעמד נדיר כזה, כדי שיוכלו לברך בשם ומלכות על ריבוי נשמות ישראל.

לדבריו, מעמד שבו מתקבצים שישים ריבוא מישראל במקום אחד הוא אירוע נדיר ביותר, ובפרט כאשר הוא מתקיים בארץ הקודש – יש בו סגולה רוחנית מיוחדת וראוי לעלות ולהשתתף בו.

שאלה נוספת שנידונה עסקה בסדרי התפילה ביום העצרת:

האם עדיף להתפלל מנחה מוקדמת לפני תחילת העצרת, או להמתין ולהתפלל במעמד העצרת - “ברוב עם הדרת מלך”?

הרב זילברשטיין הביא את דברי המשנה ברורה (סימן צ׳ ס״ק כח), שכתב כי כאשר אין לאדם מניין קבוע לתפילת מנחה, עדיפה תפילה “ברוב עם” על פני הזריזות במצווה, שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך", אולם הדגיש הרב, כי אם יש לאדם מניין קבוע, אין הוא חייב לעזוב את מקומו כדי להתפלל במעמד גדול יותר.

עם זאת, ציין הרב כי מאחר והמשתתפים בעצרת ממילא נוכחים באירוע רב־המונים, ייתכן שראוי להמתין ולהתפלל שם – במיוחד כאשר מדובר במעמד קדוש של אחדות ישראל ותפילה משותפת. עוד הוסיף הרב התלבטות הלכתית נוספת: האם עדיף להתפלל בבית הכנסת, מקום צנוע ומוגן, או ברחובה של עיר, שם מתכנסים רבבות.

בעניין זה הבהיר הרב כי התפילה ברחובה של עיר אינה נחשבת “במקום פרוץ”, שכן ההמון הרב עצמו יוצר תחושת מחיצה והקפה אנושית, כפי שנאמר במסכת עירובין (מג ע״ב) שאנשים יכולים להיחשב כמחיצה. “כך היה נהוג מימים ימימה", הוסיף הרב, “שבתעניות ציבור היו מוציאים את התיבה לרחובה של עיר ומתפללים שם, והקהל היה המחיצה הטבעית".

האם ניתן לענות “אמן”, “קדיש” ו“קדושה” כאשר שומעים את החזן בעצרת באמצעות רמקול?

הרב זילברשטיין ציין כי בנושא זה נחלקו גדולי הפוסקים בדור האחרון. מרן הגרש״ז אויערבך זצ״ל דן בכך בהרחבה בשו״ת "מנחת שלמה" (חלק א׳, סימן ט׳), ופסק כי אין יוצאים ידי חובה בשמיעה זו, מאחר שהקול הנשמע מהרמקול אינו קולו הישיר של המדבר, אלא קול חדש שנוצר על ידי המכשיר. עם זאת, בהערותיו ציין כי שמע מהחזון איש זצ״ל שאין הדבר ברור לגמרי, שכן הקול הנוצר נובע מדיבורו של האדם ומשודר בזמן אמת - וייתכן שיש בכך שמץ ממעמד “שומע כעונה”.

בהתאם לכך סיפר הרב זילברשטיין, כי בעצרת הקודמת הורה מרן הרב וואזנר זצוק״ל לקחת חזן שיבטא היטב כל מילה ומילה, כדי שכל הציבור ישמעו בבירור ויוכלו לענות אחריו “אמן” ו“קדושה”. בדרך זו ניתן לשמור על כבוד התפילה ועל ההידור ההלכתי גם במעמד גדול המנצל אמצעי הגברה.