זוגיות

תבינו, זה לא עוזר שאתם אומרים לי "את בחורה מצוינת, את יפה, את מוכשרת, יש לך עבודה ואת מרוויחה יפה מאוד". איך בדיוק כל הדברים האלו עוזרים לי

לפני שאתם קובעים הנחות כואבות ושיפוטיות ומכאיבים לרווקים עוד ועוד מעבר לסבל היומיומי שלהם – חישבו פעמיים

כל כך הרבה שנים חשבתי כמוה, על ושתי החזקה ואסתר המוחלשת, על מקומי בזוגיות מול בעלי ולא לצידו. עד שזכיתי לחזור בתשובה ולקבל כלי עבודה איך לשמור על הדבר הכי יקר לי בחיים

תחושת הכאב אותה חש קודם לכן שוב צרבה את ליבו. אח... איך אני מכלה את זמני, לאן הולכים החיים שלי? בתמצית – בלי תכלית! המאמר הכה בו בנקודת התורפה בעוצמה שאין לתאר

מה אני צריכה את נחום בווטסאפ? אתם רוצים לומר לי שבעוד שנה כולם ייזַכרו באיזה שהוא נחום שאני פגשתי והורדתי מזמן ושכחתי שהיה מישהו כזה? אפילו עכשיו אני כבר לא זוכרת איך הוא נראה, אז באיזה רשות מישהו מזכיר לי אותו?

למה אני כל הזמן עסוקה במחשבות עליהם ולא משתחררת מהם? למה ה' נתן לי הורים כאלה לא מבינים? האם הם באמת שונאים אותי? זה מה שאני מרגישה

כשמתבוננים בזה לעומק, מבינים שבאמת באמת - אין שום דבר רע בלהיות רווקה. אז למה אנחנו בכל זאת מכורכמות וממורמרות על כך שלא מצאנו את האחד שלנו? למה קשה לנו כל כך להישיר מבט מחוייך אל הבדידות שעוטפת אותנו מכל כיוון, ולחבק אותה חזק כאילו היא החברה הכי טובה שלנו? למה קשה לנו לראות את הרווקות כחוויה מרגשת ואפילו מלהיבה?

מכתב תגובה לאחות של חברתי, שהטיחה בפניה את אחד הדברים שהכי קשה לרווקה מתבגרת להכיל. "אני אפשרתי את זה", היא מודה באוזניי עם דמעות בעיניים. "אני נתתי להם להבין שאני לא מספיק טובה בזכות עצמי, ורק כשאתחתן אולי אולי תהיה לי סיבה לחייך ולשמוח באמת. אולי אולי תהיה לי זכות להרגיש שאני שווה משהו"