איה קרמרמן

גם הבחורים האלה קצת לא בסדר, נכון? רשעים שכאלה. לא כמו מרבית הנוער שלנו, מלח הארץ, המתנדבים. נו בסדר, קניתי. גם הם לא הנורמה. ומה עם הבחור הזה מקריית גת?

כשאנחנו אוכלים ג'אנק פוד, אנחנו חייבים לדעת שאנחנו אוכלים ג'אנק פוד. נכריז: היום אוכלים פיצה/טוסט/גלידה. לא ניפול למקום שקורא לזה מזון

"אני יודעת שאחזתי באידיאל. הייתי חדורת מוטיבציה ושליחות, זוכרת? אבל לא ציפיתי שהיומיום, הפרקטיקה, תהיה כל כך קשה"

הריפוי שלי התחיל כשהבכור שלנו הפך אותי לאמא ואת בעלי לאבא. שוב יש אבא בבית. כמה אושר

שבע שנים שליאת ואני חולמות על הרגע הזה. כמה התפללנו שהם יצליחו לסיים לכתוב את הספר. כמה דיברנו עליו. על החלום של ליאור לקרוא מתוכו

כשאיה קרמרמן קראה את הטור של ידידיה מאיר משבוע שעבר, היא חשבה שמעבר להגדרה ההלכתית של קידוש השם, צריך גם "לאהב את שם שמיים בעולם"

אין זבש"ם שהם לא הולכים בדרך השם. כשהרגל כואבת - כל הגוף סובל. זה המצב שלנו, אנחנו זקוקים לרפואה. אז אולי נתחיל להאיר במקום להיאבק?

למי שטועה לחשוב, צריך לומר שלא היה ללינור קל לשים את כיסוי הראש הזה. לא שדיברתי איתה על זה, אבל כיסוי ראש זה קשה, נקודה. אבל עם כל הרעש והבלגן, אני מקנאה בלינור

"למערכת החינוך יש חלק בניכור שיש לילדים כלפי היהדות", אומרת איה קרמרמן. "רצו ליצור יהודי חדש. אבל כיום ילדיי נראים כמו יהודים – עם פיאות, ציציות, ובעתיד עם זקנים"

אם הייתי אחת מבני ישראל במצרים, איך הייתי מרגישה? הייתי בכלל יודעת שאני שקועה בעבדות מעוורת? הייתי מצפה להיחלץ מהטיט, או שהייתי מדמיינת קערת מרק מלאה קישואים ובשר?