שאלות בגמרא ותנ"ך - יואב הכהן

שלום וברכה

אני מירושלים עיה"ק, ב"ה, ולשמחתי איני מכיר את האיש ההזוי בשם יואב הכהן. יואב הכהן יחלוף מהר מהר, ויתנדף מההיסטוריה יחד עם רבבות אלפי הקראים שהיו ואינם, יחד עם תלמידי צדוק וביתוס שייסדו את הדת החדשה, שאינה מקבלת את התורה שבעל פה שנמסרה עד אז בד בבד כדבר פשוט וצמוד אל התורה שבכתב, כמו כרטיס אשראי וקוד סודי, הם חלפו ואינם, ורק הפרושים – החרדים שקבלו ושומרים את התורה כפי שניתנה ממשה לפני כשלשת אלפים ושלש מאות שנה, בלי שינוי כל שהוא, כמוכח גם מכל הממצאים הארכיאולוגים, רק הם ישארו לעד, כהבטחה האלוקית הנצחית. אנני יודע איך מקיימים תנ"ך בלי הפירוש שבעל פה, האיך יואב מקיים מצוות תפילין, מה הוא קושר בדיוק, ואיך הוא קושר, ואיך מסתדרים תרי"ג מצוות שבתורה, עם הקביעה שאין `דת`, זה לא מעניין אותי הסתירות שבדתו החדשה של יואב הכהן, עוד איזה משוגע קטן, וחבל להתעסק עם השטויות שלו, ולהסתכל לכיוון שלו. התפקיד שלו בבלוג הוא אכן בכדי ליצור איזה מאזן נגד האתרים המפיצים תורה ואמונה, הרי כך ברא הקב"ה את עולמו שיהיה בחירה חופשית וכל אחד יוכל לבחר בעצמו את הדרך הנכונה. בכדי שיוכל לקבל שכר על בחירתו החופשית שבחר לגלוש ולהטות אוזן לאמונה ולא לכפירה.

ועכשיו להוכחות מבית תיפלתו – הזיותו של יואב הכהן הנזיר השוטה: א. ראשית כל, איך הוא מביא כראיה את רבינו סעדיה גאון שהיה איש חרדי בכל קנה מידה, ראש הישיבה בבל שלימד את כל התלמוד הבבלי שלולי הוא לא היינו יודעים היום בכלל את התלמוד הבבלי, הוא הוא רבם של כל הראשונים והאחרונים ועל פיו אנחנו נוהגים בחיי היום יום, מבלי לזוז מהוראותיו הפרטניות של האיש הענק הזה רבינו סעדיה גאון, הוא אשר לחם מלחמת קודש נגד הקראים שהתגוררו בימיו בארץ ישראל, והוא אשר קבע כי אינם נמנים בכלל ישראל, ואין להם חלק בעולם הבא ובהקב"ה. איך משתטה יואב להביא את האיש הזה כראיה לדתו החדשה.

ולעצם העניין, גלגול נשמות הוא עניין שאינו מפורש בתורה שבכתב וגם לא במשנה ובתלמוד, זהו סוד מסודות התורה שנמסרו למשה רבינו כאופן מיוחד מבין שבעים האופנים שבהם נדרשת התורה, סודות התורה לא נגלו ברבים אלא נלמדו בחדרי חדרים רק אצל גדולי האומה ממש, איש מפי איש כרבי עקיבא ורבי שמעון בר יוחאי, בסוף תקופת המשנה נצטווה רבי שמעון בר יוחאי להעתיק את סודות התורה על גבי ספר הנקרא בשם הזוהר הק` ונאמר לו בפירוש כי עתה תחל תקופה שבה לא ילמדו את סודות התורה באופן שבו למדו אותו עד אז, ולכן עליו לכתוב את הכל על גבי ספר שישאר לדור שבו ירצה הקב"ה לגלות את הסודות האלו בשנית.

רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו אכן כתבו את ספר הזוהר ובין השאר כתבו בה גם את סוד הגלגול כפי שנמסר למשה רבינו בהר סיני. סודות התורה מאז נמסרו רק בחלקם מרב לתלמוד בצניעות הכי גדולה ששייך, גם הגאונים זכו לקבל סודות התורה וכפי שהביאו כמה פעמים באגרותיהם, אולם כאמרו זה היה רק באופן חלקי, ובין הסודות שנעלמו מהם היה ענין `תורת הגלגולים`, אולם משנגלה ספר הזוהר לעולם כרצון הקב"ה והאיר סוד הגלגול לעיני חכמי ישראל כבר לא היה ספק באמיתות ענין הגלגול, ומה גם כשנגלה אליהו הנביא לרבו של הרמב"ן וגילה לו כל סודות הזוהר וכל תורות הסוד, התקבלה סוד הגלגול כאמת קיימת ונצחית שאף אחד לא יכול להכחיש. גם אלו שעדיין ניסו להסתיר פנים מסוד זה, נכנעו כשהאיר אורו של מרן האריז"ל בעולם שאז ראו כל בני דורו את רוח קדשו, ועיניו היו פקוחות לדעת את כל הגלגולים שעברו על כל אחד ואחד, כפי שהביא בחכמה נפלאה ונוראה, המבהילה עיני כל לומד בספר הגלגולים שיסד, ומאז ועד היום אין אף אחד בחכמי ישראל המטיל ספק בתורת הגלגולים, ובאמיתותה, שהיא אגב מבאר המון ענינים נסתרים שבתנ"ך שלא מבינים באופן פשטני למה זה עשה כך ולמה פלוני עשה כך, ורק על פי תורת הגלגולים הכל מתבהר.

ב. פירוש המשנה כפי שפירשו כל המפרשים הוא כך: כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל: דהיינו שהדרך לזכות לתורה הוא שעע"פ שתגיע למצב שלא יהיה לך אלא פת במלח, וכו`, גם אז לא תסור מלעסוק בתורה. שהעיסוק בתורה צריכה להיות מלווה בהחלטה ששום דבר לא יפריע מהשגת המטרה גם אילו יצטרך לחיות חיי צער, אבל אין פירוש המשנה שכך צריך להתנהג בפועל שגם כשיש לו מטה ישכב על הארץ, וגם כשיש לו בשר וחלב, הוא יאכל רק פת במלח, זוהי לא הפירוש האמיתי.

ג. בגמ` שציינת מדובר על כך שהצדיקים במשך הדורות קיטלגו את המצוות באופן כולל יותר, שמה שהיה לפני כך תרי"ג מצוות נפרדים סידר אותם דוד לאחד עשרה קטגוריות, ובמה שאמר דוד (תהילים טו) בין הקבוצות `לא עשה לרעהו רעה`, כלל בזה את רוב המצוות שבין אדם לחבירו שבתורה הן מפורטות כעשרות רבות של מצוות, ודוד בכדי לסדר את המצוות לקטגוריות עשה מכל מצוות אלו קבוצה אחת, אבל אין בכוונתו לגרוע חס ושלום בצל צילו של מצוה מן התורה, אדרבא דוד המלך לא רק שהפחית ממנין מצוות התורה הוא גם תיקון והוסיף עוד גדרים וסייגים למצוות כפי שהבין את מצב הדור, ובין אלו הוא גזר על היחוד, שיהיה אסור להתייחד עם אשה פנויה.

חבקוק העמיד את כל התורה על ענין האמונה מבואר בתורה שבעל פה כי כוונתו של חבקוק היה לדברי הרמב"ם (פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק י) שכתב אחרי שסידר את שלש עשרה הדברים שאותם האדם מחוייב להאמין, וזה לשונו:

"וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמיתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה` אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל. אבל כאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנוא אותו, ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה` אשנא וכו`.".

ואני מצרף לזה ביאור נוסף [שיתקשר גם לעתידו הנצחי של יואב הכהן אם לא ישוב בתשובה] מהספרים הקדושים: "עונשי גיהנם אינם רק עונש, כי אז לא היה לו גבול ותכלית כמשפט מורד במלכות של עולם שאין לעונש שיעור וגבול, רק גם הוא בגדר תיקון, וכל זה הוא להחוטאים ע"י תאוה וחמדה וכדומה שנידונים שם כפי חטאם ומעונשם עולה קילוס להקב"ה, וזהו תיקונם ועבור זה עולים משם.

אבל החוטאים מחמת כפירה ח"ו אמרו במס` ר"ה (דף י"ז) שנידונים בו לעולם וגיהנם כלה והם אינם כלים ואין הגיהנם להם לתיקון, ואפשר לומר דלכוונה זו הפליגו חז"ל בעונש המלעיג על דברי חכמים וכוונתם דכל המלגלג אפי` אינו רק על דברי חכמים דהוא רק איסור דרבנן וכ"ש מלגלג על דברי תורה עונשו הוא בבזיון ולא יקובל ממנו שום קילוס שיהיה לו איזו תיקון וע"כ נידון הוא בגיהנם לעולמים, אבל על שאר חטאים אמר הכתוב (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, וידוע דרשת חז"ל (שבת קיט) דקאי על הנידונים בגיהנם שעולים ע"י שיאמרו שם אמן ודרשו שומר אמונים שאומרים אמן, והוא משום דהם מזדככים שם ואחר שנגמר דינם קראם הכתוב גוי צדיק שומר אמונים וזכו לזה ע"י שהיו שומרי אמונים פירוש דלא חטאו באמונה כלל והיו חזקים באמונתם, וכל חטאם היה רק על ידי תאוה וחמדה, ולכן עתה שנתתקנו הם גוי צדיק ויזכו לענות שם אמן ויבאו תוך השערים לשמוח בשמחתן של הצדיקים. וע"ז אמר הכתוב (חבקוק ב) צדיק באמונתו יחיה ואמרו בגמרא דמכות (כד) דבא חבקוק והעמידן על אחת דכל שהוא שלם עכ"פ באמונתו הגם שחטא יחיה לבסוף כשיתוקן ע"י הגיהנם ויהיה נקרא צדיק: (בית הלוי בראשית יח כ).

ד. אני לא מבין, הרי המילה `דת` ככינוי לתורת משה מופיעה בתורה שבכתב, בה מאמין המשוגע, ראה דברים (לג ב). ה. לא הבנתי כלל את מה שמסתתר מאחורי השאלה. לגופו של ענין כך כתוב במדרש (בראשית רבה פרשה פ) על הפסוק ותצא דינה בת לאה: "אמר לו מה זה שכתוב (יחזקאל טז) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה, אמר לו: כבת כן אמה, ...אמרו לו א"כ לאה אמנו זונה היתה, אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו`, יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא דינה בת לאה".

ומפורש כי לאה יצאה מקושטת כמו זונה, אבל לקראת מי היא יצאה כך, הרי לקראת בעלה יעקב היא יצאה כך, בכדי למשוך את לבו שיבוא אליה בגודל ההשתוקקות שלה להוליד עוד בן מיעקב, וזה כלל לא מעשה פסול, אדרבא, כך נאה וכך יאה לאשה שתתקשט כך לכבוד בעלה, ורק לכבוד בעלה, אלא לפי שגם דינה התקשטה כשיצאה לראות בבנות הארץ תולים אותה במעשה לאה, וכפי דעת המקובלים היו גם לדינה מחשבות נעלים ומופלאים בשעה שיצאה שם לראות את בנות הארץ, מה שאי אפשר לגלות באתר אינטרנט.

ו. טוב שברופאים לגיהנם, נאמר על ידי חכמים כנקודת ביקורת לפני הרופאים, שבקל אפשר להם לבוא לידי גיהנום, וגם הרופא הטוב ביותר עליו ליזהר מאוד מגיהנום, מכיון שהוא קרוב מאוד לכך וכביאורו של הרמב"ן שהרופא המרפא על דרך הסברא ללא שיודע בברירות כי אכן זוהי התרופה הנכונה, הוא הוא המעותד לגיהנום, וכן זה שמעיז לרפא במקום שיש מי שגדול ממנו ברפואה זאת, ורק מפני אינטרסים של כבוד ויוקרה הוא חס על המעמד שלו ולא מרים טלפון להתייעץ עם הרופא הכי בכיר בתחום, ודברים אלו הם לדאבונינו מעשים שבכל יום, ומכך נגרם שפיכות דמים וטעיות אנוש, וכו`, וכן לפעמים יש בידו לרפאות העני ואינו מרפא כיון שאין לו לשלם את שכרו, ועל כך נאמרה ההגדרה הזאת שטוב שברופאים עלול להיכשל בדברים חמורים המובילים לגיהנום, והוא צריך תמיד לראות את עצמו כאילו גיהנום פתוח מתחתיו, וכמו שנאמר גם על שופטי ישראל ודייניהם שהם צריכים לראות תמיד את מצבם כאילו גיהנום פעורה מתחתיהם. ז. הגירסא הנכונה בגמ` הוא כמבואר במסכת סופרים פרק טו הלכה ז: "תני ר` שמעון בן יוחאי, הכשר שבגוים בשעת מלחמה הרוג".

שלום שלום – מנשה ישראל