איך יעקב אבינו אמר על ראובן ראשית אוני?

שלום רב,

אכן חז"ל אמרו במסכת יבמות (דף עו עמוד א) על מה שאמר יעקב אבינו על בנו ראובן "כחי וראשית אוני" שלא ראה קרי מימיו. וכן כתב רש"י (בראשית מט ג) "וראשית אוני", היא טיפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו. ע"כ. ויפה שאלת שאיך יתכן דבר זה, והרי אמרו חז"ל במסכת יבמות (דף לד עמוד א) שאין אישה מתעברת בביאה ראשונה. ונאמרו בזה כמה תירוצים:

א. התוספות ביבמות (דף עו עמוד א, ד"ה שלא) תירצו, שלאה מיעכה באצבעה כמו שאמרו בגמרא יבמות (דף לד עמוד ב) לגבי תמר. ובאופן זה אישה יכולה להתעבר מביאה ראשונה. וכן תירץ החזקוני (בראשית שם). וכן יעויין במגן אברהם (סימן רמ סק"ט) שהביא את תירוץ התוספות. וכן ראה באור החיים (בראשית שם ד"ה גם רמז). ולכאורה סיוע לדבריהם ממה שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק טז) וכך היו ישראל נוהגין להוציא את הבתולים באצבע.

ב. יש עוד תירוץ של הריב"א בבעלי התוספות על התורה (בראשית שם), וזה לשונו: כך נראה לפרש טיפה ראשונה שלי כלומר שהיתה ראויה להיות טיפה ראשונה שלי אם היתה אמך מתעברת מביאה ראשונה שהרי לא ראיתי קרי מימי כשבאתי לאמך. ובלאו ההוא קושיא אין לפרש טיפה ראשונה ממש שהרי כתוב בפרשת ויצא וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ורחל עקרה ותהר לאה וגו' מדכתיב ורחל עקרה קודם ותהר משמע דהריון דראובן היא אחר נשואי רחל והם היו אחר נשואי לאה ז' ימים שנאמר מלא שבוע זאת. ע"כ. (וכן רואים מדברי הראב"ד שהובאו בברכי יוסף אורח חיים סימן רמ אות ד שרצה לתרץ שראובן אינו בכלל בני תמורה משום שלא נתעברה לאה בלילה ההוא. ונמצא שלפי דעתו אין מזה סתירה למה שיעקב אבינו אמר כחי וראשית אוני. אולם החיד"א בברכי יוסף שם הקשה על הראב"ד ממה שיעקב אמר על ראובן ראשית אוני, שרואים שלאה נתעברה בלילה ההוא. וכן ראה בשו"ת יביע אומר חלק י' עמוד קנז, ד"ה ומ"ש הרהמ"ח. ולפי דברי הריב"א הנ"ל מיושב. וכן כתב בתורה תמימה בראשית שם, שלאו דווקא מטיפה ראשונה אלא ר"ל עד עבורו של ראובן, שהרי קיי"ל אין אישה מתעברת מביאה ראשונה).

ג. עוד יש לתרץ לפי מה שכתב הנודע ביהודה מהדורא קמא (חלק אבן העזר סימן כב) ומהדורא תניינא (חלק אבן העזר סימן לא) דהא דאין אישה מתעברת בביאה ראשונה, היינו רוב נשים, אולם יש מיעוט נשים שמתעברות בביאה ראשונה (וע"ע מה שכתבו בזה בנו של הנודע ביהודה הגר"ש לנדא זצ"ל בשו"ת שיבת ציון סימן עג, ובשדי חמד מערכת א' כלל עז).

בברכה,

הלל מאירס