ממזר מה אשם.

בס"ד

שלום וברכה,

ממזר הוא אכן יוצא מן הכלל, עם זאת התורה כמובן אינה מענישה אותו באיסור כרת או סקילה חס ושלום בגלל הוריו. עם זאת ייחוסו פגום בגלל הוריו, ונשמתו לא מיועדת להצטרף בקשר הזוגיות עם כל נשמה.

למה הדבר דומה?

לאמא שעישנה סיגריות או השתכרה בזמן הריונה, ועל כן יצא התינוק מעוות או חולה. במקרה כזה אתה מבין שאלה חוקי הבריאה שקבע ה' בטבע של עולמו. כך גם התורה מוסיפה לגלות לנו את חוקי הבריאה הרוחניים, ומעשה היצירה של תינוק בדרך עריות יוצרת פגם.

עם זאת צריך לזכור שרוב הנשמות כבר התגלגלו בעולם הזה כמה וכמה פעמים, והם חוזרים לתקן דברים שלא תיקנו בגלגולם הקודם. על פי החיים הקודמים נקבע לנשמה לאיזו משפחה תיוולד ומה יהיו הקשיים שתיאלץ להתמודד איתן בחיים. נשמה שירדה לתינוק ממזר, ייתכן שירדה לתקן עוון דומה שבו חטאה בגלגול קודם. וזהו תיקונה, כי ה' הוא שקובע איזו נשמה תיוולד באיזה גוף. כפי שיש אנשים שנולדים עם תיקון של נכים או חולים, כך יש אנשים שנולדים בתיקון של ממזרים. ה' הוא רופא כל הנשמות, וכמו מנתח הוא עושה את מה שטוב ביותר למטופל. בעולם הבא נבין שהתכלית תמיד היתה כדי להטיב לנו.

 אולם חשוב מאוד להבין שאין מושג כזה שנגזר על אדם להיות מראש רשע או טמא! היהדות מלמדת אותנו כי ממזר שנולד מיחסים אסורים - עדיין יכול להיות תלמיד חכם גדול וחשוב וצדיק, כפי שאמרו חז"ל: "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ"!

 בידי כל אחד מאיתנו הבחירה המלאה להתגבר על יצריו ועל נסיונותיו השונים ולהיות לתלמיד חכם וצדיק גדול.

כך אמרו חז"ל (נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".

מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, עם נסיונות איתם יחד לעולם, אשר נוגע לעיתים רבות במעשיו ונסיונותיו מגלגולים קודמים, שקובע את מאורעותיו בחיים. אך הבחירה אם להיות צדיק או רשע נתון לגמרי בידינו למרות המצבים החיצוניים שנגזרו עלינו.

מבחינה הגיונית, חיתון ממזרים הוא בעייתי כי יש בו מתן לגיטימציה לאומית למעשים של גילוי עריות בישראל (חיתון בין אחים, חיתון בין הורים לילדיהם וכדו', שהרי קשה מאוד לייחס בן כזה לאביו ולאמו שהיו אחים או אב ובתו או אם ובנה!). ההגבלות על חיתון ממזרים יוצר מחיצה חשובה בעם ישראל מפני מעשים חמורים כאלה, ומונעים את ריבוים.

כשם שיש מחלות גנטיות שמונעות מבני זוג להתחתן, כך גם יש מחלות רוחניות שמונעות זאת. 

גם לממזרים יש מקום בישראל. עם זאת, כמובן ישנה העדפה לכך שממזרים יתחתנו עם שפחה כנענית, וכך בניהם לא יהיו ממזרים אלא יהודים.

לעולם תעבודו, אך הוא יכול לפדותה.

עבדים משוחררים הם יהודים רגילים לכל דבר ועניין.

ממזרה יכולה להתחתן עם עבד כנעני. איני יודע מה ההלכה לגבי ממזרת.

אני מאמין שהחיתון אינו נעשה בכח, אלא ברצון העבדים והשפחות שרוצים להתחתן.

אדם הופך לעבד עברי רק אם הוא גנב, גזל, ולכן צריך לשלם את עונש הגניבה ולהשתקם מעברו. לאדם גנב וגזלן אין בזיון בנישואים אלה, מה גם שלא מדובר בכנענית רגילה, אלא בכנענית שקיבלה על עצמה מצוות מן התורה.

העבד העברי אינו חייב לבוא על שפחה כנענית, אך היא ניתנת לו בכדי שיוכל לחיות עמה בזמן עבדותו ולא יהיה לבד. 

נ.ב.

הבה לא נשכח שהתורה היא שלימדה אותנו את המוסר, את אהבת האדם. היא אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

בברכה,

דניאל בלס