שואה ורבנים שנספו

בס"ד

שלום וברכה,

אכן השואה לא היתה מקרית, וראי דוגמאות היסטוריות מרתקות לכך בהרצאתו של הרב יוסף בן פורת:

http://www.hidabroot.org/video/61349 

ובבקשה ראי תשובה נוספת במאמרי - "למה היתה שואה, ומה יחס היהדות לנאצים ימ"ש?"

http://www.hidabroot.org/article/863

ובמענה לשאלתך כיצד נספו חרדים ותלמידי חכמים בשואה, אני חושש להשיב שלא אחטא בלשוני.

צריך לזכור את מה שאמרו חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ה), והרי רחוקים אנחנו מלהבין את גודל נסיונותיהם וקשייהם של יהודי אירופה בתקופת השואה, קל וחומר לדבר על דקדוק הדין בצדיקיהם שנספו!

מה גם שאין לנו הקטנים כל הבנה אמיתית בחשבונות שמים וגלגולי נשמות ודקדוקי הדין. לכן אקדים ואומר, שכל תשובה שאשיב בעניין זה הנה פי עניות דעתי האישית, וכולי תקווה שאני מכוון בסברתי לאמת התורה, וחלילה וחס לא פוגע בכבודם של הנספים הרוגי מלכות וצדיקים קדושי עליון.

לאחר הקדמה זו, אנסה להשיב לך שלוש תשובות שמשלימות זו את זו על פי המקורות שלמדתי.

1. כל ציבור נשפט לפי רוב אנשיו, ולכן העונש מוטל על כל הציבור כאחד:

צריך לזכור שהחרדים היו מיעוט בשואה, ורובם המוחלט של יהודי אירופה היו משכילים אשר חיללו שבת בפרהסיה. הישיבות התקיימו בצמצום ובקושי רב, ורק יחידי סגולה עניים ומרודים פנו לעסוק בתורה. מסיבה זו הקהילות והישיבות של שומרי תורה ומצוות באירופה היו קטנות כמו טיפות בים הגדול. לכן רוב התמונות המצולמות מן השואה (כמו גם הסרטים שנעשו על פי סיפורי הניצולים) כמעט לעולם אינם מציגים אורח חיים יהודי דתי בשואה, אלא אורח חיים חילוני לפני ובמהלך השואה, כי כך באמת נראה היהודי הרגיל בתקופה זו.

כאשר אלוקים מטיל גזירה על הציבור, הוא מטיל את הגזירה לפי העוונות של רובה. כך ביאר הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה פרק ג'):

"אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו - מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך".  וכן מדינה שעוונותיה מרובין - מיד היא אובדת, שנאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה". וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין - מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה', כי רבה רעת האדם". ושיקול זה אינו לפי מניין הזכייות והעוונות, אלא לפי גודלן:  יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד,יג), ויש עוון שהוא כנגד כמה זכייות, שנאמר "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט,יח).  ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכייות כנגד העוונות".

גם בסיפור מהפכת סדום ועמורה מסופר על גזירה המונית על ציבור שלם. לוט ומשפחתו לא היו ניצלים אלמלא תפילתו של אברהם, והמלאכים שנשלחו להוציאם מן המקום בזמן!

כדי להגן על ציבור חוטא מגזירה קשה צריך שיהיו לפחות עשרה צדיקים גמורים, ובמציאות נדיר מאוד שיהיה אפילו צדיק גמור אחד במדינה, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ).

כאשר הוטלה גזירה על הציבור בגלל רוב חוטאיו, כל הציבור נענש כאחד. כך אמרו חז"ל: "כיון שניתנה רשות למשחית (מלאך המוות) לחבל, אינו מבדיל בין צדיק לרשע" (בבא קמא, דף ס, ע"א). ועוד אמרו: "צדיקים נתפסים בעון הדור'' (שבת דף לג, ע"ב).

כשהדבר קורה, אז גם הצדיקים נספים בגזירת הציבור ומכפרים על עוונות הדור. עם זאת, במכתב מאליהו (חלק ד', עמוד 86) ביאר הרב דסלר זצ"ל על פי הרש"ז, שאין כוונת חז"ל לומר שבזמן גזירה אין דין לצדיקים, אלא פירוש הדבר שכאשר הוטלה גזירה על הציבור כולו, אז מידת הדין שולטת בארץ, ומשמים מדקדקים גם בצדיקים במידת הדין והם נענשים על כל עוונותיהם ואף המעטים שבהם. במקרה של גזירה ציבורית - רק צדיק גמור עשוי להינצל.

וראיתי חיזוק נוסף לנאמר בשם רבי ישראל מסלנט זצ''ל (תנועת המוסר חלק א', עמוד 284): ''אם מדברים בבית המדרש בקובנא לשון הרע - מחללים בפריז את השבת, אם מתבטלים מתורה בקובנא - סטודנט בגרמניה רוצח את חבירו''. מן הדברים הללו אני מבין שכאשר הציבור חוטא, אז מידת הדין שולטת, ומשמים מדקדקים כחוט השערה במעשי הצדיקים, אשר מעשיהם משפיעים ומגנים על הציבור כולו. 

מסיבה זו, גם המגורים בחברת רשעים היא מסוכנת, כפי שנאמר בפרקי אבות דרבי נתן (פרק ל, מ"ג): "רבי עקיבא אומר: כל המתדבק בעוברי עבירה, אף על פי שלא עשה כמעשיהם - הרי זה מקבל פורעניות כיוצא בהן".

2. הוכח תוכיח את עמיתך - צדיק שאינו מוחה בחוטאים, נענש יחד עימם.

התורה מלמדת אותנו שכל בני ישראל ערבים זה לזה, ונחשבים כגוף אחד ממש. בתנ"ך מצאנו דוגמאות שבהן כל העם הואשם בגלל חטאו של אדם אחד או יחידים. כך לדוגמה, בחטא העגל רק 3000 איש חטאו בפועל, אך כל עם ישראל נענש בעוון זה מאחר שלא מחה כנגדם.

בספר יהושע נאמר על עם ישראל: "וימעלו בני ישראל מעל בחרם", "ויחר אף ה' בבני ישראל" (יהושע ז, א), וזאת למרות שרק עכן בן כרמי גנב מהחרם. אך שוב - מכיוון שהעם לא הקפיד על החרם ולא מחה נגדו, לכן נחשב כאילו חטא כולו.

כך פוסקת התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), המקרא קובע שמי שמעלים עיניו מחטאי חברו - מואשם בו ונושא את חטאו.

עוד נאמר בתורה: "וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין, ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם" (ויקרא כו, לז), ומבואר במדרש ספרא: "אינו אומר [הפסוק] 'איש באחיו' אלא [כוונתו לומר] בעוון אחיו. מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה".

ולכן, צדיקים שרואים את הציבור חוטא ואינם מוחים נגדו ולא מנסים לקרבו, עלולים להיענש יחד איתו.

לפי מה ששמעתי, הקהילות החרדיות באירופה קודם השואה היו מסוגרות מאוד, ולפי הידוע לי לא עסקו בקירוב רחוקים. כאן חשוב להדגיש שאין לנו שום זכות וגם לא אפשרות לדון אותם, שהרי קהילות אלה חיו בתנאים קשים ולא מוכרים לנו, אך יחד עם זאת עלינו גם להכיר באפשרות שייתכן שלפי גודל צדיקותם היו קהילות אלה צריכות לפעול יותר לקירוב אחיהם החוטאים והמתבוללים, וגם אם נבצר מהם הדבר, אולי היו צריכים להרבות עליהם יותר בתפילות ותחנונים כפי כוחם. כי התורה מלמדת אותנו שמי שמתעלם מחטאי הרבים - נספה בחטאי הרבים. ורק לקב"ה לבדו יש יכולת לאמוד דבר כזה.

3. הקבלה מלמדת אותנו מושג של גלגול נשמות של דור שלם היורד לכפר.

אין ספק הקב"ה גזר גזירה על הציבור כולו בתקופה ההיסטורית של השואה, וניתן לראות בה חלק מהמהלך ההיסטורי שלפני בוא הגאולה. למטרה זו, אפשר להבין שהקב"ה הוריד בדור זה נשמות רבות שנועדו לכפר על עוון דומה מגלגולם הקודם.

הקבלה מלמדת אותנו על מקרים שבהם ה' מוריד דור שלם, כמו דור המבול או דור המדבר, בדור מאוחר יותר. כך למשל, הקבלה מספרת ש-24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא היו למעשה 24 אלף אנשי שכם שהתחילו את גיורם.

מכאן שהקב"ה יכול להוריד מיליוני נשמות מדור קודם שחטאו בעוון דומה, בדור מאוחר יותר שייענש בצורה דומה. זאת כדי לזכך את כל אותן נשמות על אותו עוון, ובו-זמנית לקדם את המהלך ההיסטורי עם ישראל לקראת הגאולה.

יש להבין שגם יהודים פשוטים שמתו בשואה על עצם היותם יהודים זכו לכפרה ונקראים "הרוגי מלכות", כפי שביארו חז"ל: “הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה” (סנהדרין דף מז" ע"ב), כלומר, מאחר שנהרגו על ידי גויים בשל היותם יהודים, זכו לכפרה וחלק לעולם הבא. רבים הסבירו שאפילו יהודים משומדים זוכים לכפרה אם נהרגו בידי גויים על עצם היותם יהודים (אור זרוע, חלק ב', סימן תכח).

מכיוון שהיתה התבוללות אדירה בכל אירופה, נגזר מהלך היסטורי נורא שהיה חייב לקרות בדורות האחרונים שלפני הגאולה. אני מבין כי לשם כך הוריד ה' בדור אחד מיליוני נשמות שנועדו להיהרג בשואה כדי לזכות לתיקונן. ועל כן גם נשמות הצדיקים שירדו באותו דור - ירדו למעשה לתקן עוון משותף עם אותו הדור. עוד בטרם יורדת הנשמה לעולם, הקב"ה מחליט כמה שנים תחייה ומתי תמות, ובאיזו מיתה תמות. מכאן אפשר להסביר שהמיתה בשואה נגזרה על כל נשמות אותם יהודים, וביניהם הצדיקים, אשר נולדו באירופה בתקופת השואה. ודין זה היה משותף להם.

לפי מה שקראתי, הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל אמר באחת מדרשותיו כי הנספים בשואה הם נשמות שחזרו לתקן חטא מגלגול קודם. מאחר שרבים לא הבינו את דבריו, חזר מרן והבהיר: "מי יודע גלגול הנשמות, מי יודע גלגול נשמות של הנספים בשואה? של מיליון ילדים. אני השוויתי אותם לעשרת הרוגי מלכות הקדושים. השוויתי אותם למעלה הגדולה ביותר, ולא, חס ושלום, הפחתתי אותם. והנה, אנשים לא הבינו, לא הבינו את ההשוואה...  האר"י, לפני 400 שנה, קבע שאין בדורנו נשמה חדשה, כולם נשמות ישנות. ראה הזוהר הקדוש, שער הגלגולים". 

לסיכום,

אין לנו הבנה אמיתית בחשבונות שמים, אך אנו סמוכים ובטוחים שהקב"ה פועל בצדק וברחמים, וכל מעשיו הם לטובה - הן לטובת הנשמות והן לטובת עם ישראל. אנו בעולם הזה רואים רק חצי מהתמונה, ורק כשנגיע לעולם הבא נראה את כל התמונה ונבין את גודל חכמתו ורחמיו של בורא עולם. כך אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

מכל מקום, אין ספק שכל הצדיקים שנספו בשואה - מתו על קידוש השם וזכו לדרגה גבוהה ביותר בגן-עדן. אני מקווה שבתשובות אלה יש לפחות קצה חוט להכרה בחשבונות שמים, ובעוונות בגינם נהרגו צדיקים בעוונות הדור.

כן יהי רצון שנינצל מכל גזירות קשות ורעות, ונזכה לביאת משיח במהרה בימינו.

בברכה,

דניאל בלס