´אשמה´ ובחירה

אדם עושה דברים ע´פ שיקול דעתו, שיקול דעתו הובא ע´י חינוך,סביבה,מקרים...בעצם משהו מתוכנן הרי אני לא בחרתי להיוולד אצל משפחתי או לגור בסביבה כזו או אחרת... הקב´ה הוא זה שנתן לי נשמה והוריד אותי לעולם במקום כזה בסביבה כזו בחינוך כזה וע´פ זה קבלתי היגיון ושיקול דעת כדי לעשות משהו, בין אם הוא נכון או לא אז נניח שהגיע היום שבוא אני אמור להשפט על מעשיי כדי לקבל שכר ועונש...אני בעצם לא אשם בדברים שעשיתי כי הכל התחיל ממשהו שאני בכלל לא שולט בו... איפה ההגיון שיוכל לשכנע אותי שיש פה אשמה עצמית,וכך גם תיקון...