מתנת השכל

מטרת העולם היא להיטיב לאדם. הטובה הכי גדולה שניתנה לאדם היא שכלו. האם אדם שמשתמש בטובה הזו אפילו שאינו מכיר במי שנתנה לו עדיף מחסיד מן העדר שמזניחה ועוסק כל הזמן במעשים שאינו יודע טעמם, מכיר בקונו אך לא מודע לטובה שחנן אותו. משל לאב שרצה בטובת בניו ורשם אותם ללימודים גבוהים האחד הלך למד ונהיה רופא מצליח ואיש שם, אך מה לעשות את אביו הוא לא כל כך אוהב. השני סלד ממתנת האב והלך לקבוץ נדבות אך לא כמו אחיו הוא מעריץ את אביו. האם האב, בהנחה שהוא טוב או לכל הפחות הוגן, רוצה את טובת בנו יותר מאשר את אהבתו, לא יעדיף את הראשון? האם זה לא על יסוד מה שנאמר ´הלואי ואותי עזבו ואת תורתי שמרו´?