פרשת אברהם ושרה ואבימלך.

 

שפתי כהן על בראשית פרק יב פסוק יג 

אמרי נא אחותי את וגו'. יש לשאול אברהם אבינו איך הביא אשתו בבחינת הנסיון וגם כן שרה אמנו שהיה אברהם טפל לה בנבואה איך רצתה לבוא לידי כך. אלא אמר לה אברהם כל מקום שבאנו פרסמנו אלהותו יתברך ויצא לנו מוניטין ובארץ מצרים הם כולם מכשפים ויאמרו שכל מה שעשינו הכל בכישוף ולא יאמינו לי מה שאומר להם על ענין קבלת אלהותו יתברך, אמר הנה נא ידעתי בא בידיעתי במראה הנבואה כי אשה יפת מראה את, כלומר שעל ידי היופי שלך יתפרסם אלהותו יתברך, אם כן אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך, לא חס ושלום שאברהם אבינו היה מבקש טוב העולם הזה כי לא אמר ואחיה בעבורך אלא וחיתה נפשי על טובת הנפש היה מבקש, ואם יתאמת להם שכל מה שעשינו היה על ידי כישוף הפסדנו כל מה שעשינו, אלא אמרי נא אחותי את למען ייטב לי טוב לי וטוב לך, ולכך שני יודי"ן שהיא טובת העולם הזה שהוא חיות הגוף וטובת העולם הבא שהיא חיות הנפש, אם כן הנה נא ידעתי במראה הנבואה שעל ידי היופי יתפרסם אלהותו, ועם כל זה לא רצה לסמוך על הנס שלא לנכות מזכויותיו, והחביאה בתיבה ובא המוכס ופתח התיבה על כרחו של אברהם אבינו כדאיתא במדרש (בראשית רבה מ', ה'), זה לשונו כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר יהיבנא אמרי מאנין את טעין אמר יהיבנא מכסא דמאנין אמרי מטכסין את טעין (פירוש משי) וכו' מרגלאן את טעין אמר יהיבנא מכסא דמרגלאן אמרי אי אפשר אלא דפתחית וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי משום רבי יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי דורות, להלן הוא אומר (מלכים א א', ד') והנערה יפה עד מאד מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה היא מאד, מאד מאיקונין של חוה. ולזה אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה ששום אשה לא הגיעה ליופי זה ועל ידי יופי זה יתפרסם אלהותו יתברך והבהיק אורה על כל ארץ מצרים זה היה סיבה כדי שלא יתעוללו בה המוכסים תחילה אלא מיד ותוקח האשה בית פרעה כי נתפרסם יופיה לכל ואמרו זו אינה כדאית אלא למלך, ולכך כשקרא פרעה לאברהם ואמר לו מה זאת עשית לי וגו' לא שמע לו שום טענה, וגם כן אברהם לא דיבר שום דבר כמו שאמר לאבימלך רק אין יראת וגו' והרגוני, לפי שדבר ידוע הוא כי מצד היופי שהיה בה בפרט במצרים שהיו מכוערים כל מי שרואה אותה הורג עצמו עליה לכך לא שמע לו שום טענה אלא אמר לו הנה אשתך קח ולך מהרה כדי שלא יהיה לו ביזוי שיאמר אשה כזאת באת לידו והניחה והלך לו הוא ואשתו לעיני כל מצרים ולא רדפו אחריו ולא הרגוהו אף על פי ששלח עמו פרעה אנשים עם כל זה היו נהרגים עליה אלף בני אדם בודאי, אלא הכירו הכל וידעו חיבתו של אברהם אבינו אצל הקב"ה והאמינו בו ונתפרסם אלהותו יתברך, ולא די ששלחו אלא גם שטר כתובה שנתן לה והיה כתוב בה שארץ גושן לה במתנה והיא היתה במושב בני המלכים וכדאיתא בפרקי רבי אליעזר (פרק כ"ו) לא לקחו ממנה, ולזה אמר יוסף לאביו שיביא שטר מתנה עמו זהו שאמר וישבת בארץ גושן וגו' ואמר לפרעה אבי ואחי באו אלי והנם בארץ גושן שהראה לו שטר המתנה, והנה גם כן אמר ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. ולא די אלא שנתן לו בתו שפחה כדי שתהיה אימתו מוטלת על הבריות, ולזה אמר וישלחו אותו ואת אשתו את לרבות הגר בתו וא"ו דואת לרבות שטר המתנה, וגם כן נתן בלבו הקב"ה לתת לו בתו כדי שידעו הכל שלא קרב אליה, ולזה אמר לו הנה אשתך קח ולך, כלומר אשתך היא מותרת לך, ועתה הנה אשתך קח ולך סופי תיבות בגימטריא חן, שנתן לו הקב"ה חן בעיני הכל. והוצרך לומר הנה אשתך לומר שהיא מותרת שאף על פי שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואברהם היה עתיד להיות כהן על דברתי מלכי צדק (תהלים ק"י, ד'). ואפשר עוד לומר שענין מלכי צדק היה קודם ירידתו למצרים ואין מוקדם ומאוחר בתורה: