אוריין רייס

סליחה שלא האמנתי לך ושלא האמנתי בך! סליחה שהייתי בטוחה, שרק עוד קצת, רק עוד טיפה, רק עוד מעט ממני, ומכוחי ועוצם ידי הישועה

כמה מאיתנו לא שמים לב שכאלו הם ימינו? בתור לרופא. בקופה במכולת. בכבישים. בין איש לאשתו. אם חיים מתוך לחימה מתמדת - אין חיים

"עם כל הקושי, והביזיון - אני מרימה את הכפפה": הרבנית אוריין רייס מרגשת כשמקבלת קבלה למען עם ישראל, בעקבות אסון מירון

הרבנית אוריין יסכה רייס הנחתה ערב הפרשת חלה בניו יורק. כשחזרה לשם כעבור כמה חודשים, היא לא האמינה לחדשות שקיבלה. צפו

בגיל 28, כשהיא זמרת מצליחה, הרבנית אוריין יסכה רייס החליטה לחזור בתשובה. מה גרם למהפך הזה לקרות? צפו

כך מלווה אותי הרב אברהם ישראל גליס שליט"א בתהליך התשובה למן ההתחלה, וכך עזר לי ליצוק את ירושלים לתוכי

לימים, אותה אישה בגרה, אך הילדה הקטנה מאותו רגע מקונן נאחזת ברגע ההוא, והיא תשחזר את ההיסטוריה תוך אמונה שטוב חייב להיות כרוך ברע, ובכך לאשש את מה שתת-המודע מנסה לשמר

בתור מישהי שב"ה "בחרה" לא פעם בעל בחייה (לפני ואחרי התשובה), הבנתי שזה גילוי אקוטי להמשך דרכי, אבל רק כשהמשכתי לקרוא את הספר הבנתי שאקוטי, זו לא מילה

החידוש העצום עבורי היה, שאותה בחירה גורלית לא נעשית באקראי ו....(תופים) לא במודע! ממש כך. בטח לא כפי שכולנו נוטים להאמין, לפי פרמטר פיזי או גנטי, על פי כישורים או מעמד או השקפה

כל אחד מפזר חכמתו, ואין סייג. רק דוהרים ומתכהים עוד ועוד, כשעוד רגע ממש תקפוץ עלינו מאחור השמחה על הדבר היחיד שמציל את העולם: התורה

הימים הנוראים מביאים עימם ניחוחות של תשובה, בירור והתכנסות - מי כפויה, ומי וולונטארית. והרי היתה זו שנה קצת שנויה והרבה במחלוקת. העולם התכסה לרוב בדידות

כשהבית ״בוער״, אין זה משחק ילדים. צריך לפעול, במהירות ובמתינות, ולעשות הכל כדי להציל את הבית

עשר שנים שאני חותרת לאמת עם (ולפעמים בלי) כוח. משתדלת להיות בהכנעה על הזכות האדירה והעל-אנושית שמי שאמר והיה עולם, שם על מפתן יומי

את תעשי את הבלתי יאמן ותתני לזו שלצדך את הכרטיס שלך, את היתרון שלך, תוותרי על הפלוס שלך ותשווי ל(לא)שלה, רק כדי שבסוף היא עוד תעשה לך מחטף מתחת לאף?!

אבא יכול לבקש, להתחנן, להעיר ולהאיר לדרך הישר שוב ושוב. אבל, כשכלו כל הקיצים, וכבר אין ברירה, וה״מתוקי״ לא מתפקח, הקב״ה ישים גם את בנו, אהובו - בהסגר

אני מזמינה אתכם, קוראים יקרים, להתבונן בסלפי המרנין מהחיים שלכם, טרום עידן ה"כתר" המיקרוסקופי. ממש לפני חודש ככה

אוריין רייס בוחרת לסכם את השנה בסיפור מרגש שחוותה בקצה השני של העולם. "לא האמנתי שפגשתי את אותה אישה שוב, רק בקצה השני של הגלובוס, חוזרת בתשובה, עם כיסוי ראש מלא"

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף

מה יהיה כתוב במצבה שלנו אחרי 120? "ניהל מפעל חיים בחברת הייטק משגשגת" או אולי "הכיר את כל שמות הידוענים שהשתתפו בתוכניות ראליטי לשנת 2026"?

אני מתנערת מהאכזבה על כמה אני עוד רחוקה ממך, ומתפללת שהשנה אהיה אחרת. מפוארת. עולה ומתעלה. אני הרי זוכרת את בריתי מאמש

ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה

מי שמחזיק עצמו לעניות והוא מרוצה ממה שיש לו, ואוחז עצמו שהוא שמח תמיד, אזי הוא יפה תמיד כי הכל יפה ונאה אצלו ושמח לו מאד מכל מה שיש לו

חיכיתי שהוא יקרב קצת בינינו. ביני ובינך. השמאלני, החילוני, הדוס והאתיופי. אך עם בואה של שורה ועוד שורה, נפרעה בי ההבנה כמה השיר הזה הוא כל מה שהשם יתברך – לא

אותה אשה שמסתכלת עלי מכרזת הענק, לא שידרה לי שום חגיגה נשית אותנטית. זרועותיה השריריות כמו מובלטות ומסתירות כל זכר לרחמנות אימהית יהודית, בעודה מחזיקה גוזם, בקטיף עצי התפוז. כמו מתזכרת אותי שזו בכלל קללה ח"ו להיות נשית, צנועה וענוגה

אוריין-יסכה שבת גדלה ברמת השרון, אבל התוודעה לרב אדלשטיין זצ"ל מקרוב רק בסוף שנות העשרים שלה. בטור פרידה מיוחד היא מספרת על דלתו הפתוחה לרווחה תמיד, והברכות שחילק כל חייו

לכולנו יש חשש שילדנו ירשו דברים שהיינו מעדיפים לרוקן בסל המחזור. אבל יש דבר אחד שמפחיד כל אמא עוד יותר

"היותי לפתע אשה נשואה פתח בי לראשונה תקופה שכלל לא הספקתי להתאבל עליה. פשוט הרגשתי זרה בתוך האני החדשה שהפכתי". וגם: מה בין דיאטה לבין קרבה לקב"ה? ואיך כל זה מתקשר לחנוכה? התשובות בטור של אוריין-יסכה שבת, שחוזרת לכתוב אחרי הפסקה לא קצרה

המושלם שלי הוא לא המושלם של זו שממולי, וכשמבינים את זאת באמת, זה, לכשעצמו, כל כך משחרר! אפשר להישען אחורה ופשוט לחיות. לקלקל ולתקן ושוב מהתחלה. כי רק ככה זה מושלם. טורה של אוריין רייס