אוריין יסכה-שבת

מצווה לשנוא את הפריצות

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים?

| כ"ב תמוז התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

המשפט הזה חג מעל ראשי כמו עננה קבועה בספר קומיקס מצליח:

״מֶמֶה תמיד אמרה: ׳לעולם אל תדברו עם אנשים על דת ופוליטיקה׳״ סיכמה אמי מורתי על אמא. אירוני, שכן מתוקף תפקידי, חזרתי והתשובה שהיתה בפי, זה כמעט בלתי אפשרי. 50% הצלחה, בואו נאמר. דת = IN, פוליטיקה = OUT

וזה נושא כאוב למכביר. שנות האלפיים הביאו עמן מסר טכנולוגי מטפטף מחד, אך בהסתר – היווה למבול מאידך. ״הכל מותר כאן ועכשיו"! ועם אותה הבשורה, גם טשטשו את היוצר ח״ו פועליו, בירותיו ולבסוף – כוונתו. קדמה שהיא הליכה לאחור לשמה.

 

בואו נקרא לשקר בשמו

רבינו נחמן לא נאלץ לטייל בין מפלצות ענק, (180 מטר של טומאה עם משקפי שמש בנתיבי איילון), אבל הוא בהחלט חזה זאת. בזכות אותו החזון ממש, הקליפה שנותרנו לתקן, צדיק-צדיק, לפי מדרגתו, שקם כ-200 שנה אחרי כתביו, קיבלנו את כתביו בעצם לכתחילה. כי לחיות היום בעולם בו החוש האנושי הבסיסי ביותר נרמס, זה כבר לא אנושי. יוצא אם כך שברקמה הכי רגישה ברמ״ח אברינו ושס״ה גדינו, לא יכול להיות שלום. לא לנו, לא בקרבנו ולא במסענו.

ומסוכן לדבר על זה, אף על פי שזה בכל מקום. מפגיש אותנו עם הסיבה שבגינה הקב״ה לא דר פה. גבירותי ורבותי, אני רק אניח את זה פה: פריצות.

זה תמיד היה קיים, אין בכלל ספק. אבל זה תפס לי את העין בסערה על חתיכת סלוטייפ שחור ודביק ידוע לשמצה, כשיונתן רזאל נ״י ביקש להגן על קדושתו וכבוד ביתו במעשיו המבורכים.

זה המשיך בגדר ההפרדה בכיכר רבין לפני שבוע והתקוממות החילוניים בשם הדרת הנשים והצדק, כאילו שבאמת מעניינם הצדק שלי כאשה המשתדלת להיות חרדה לדבר ד׳.

זה התעצם בבקשה להזזת נוסעות בטיסה 002 חזרה מניו יורק ארצה לפני כשבועיים, וההתרעמות והאולטימטום של מנכ״ל NICE, הזועק, במילים אחרות, שחסר לו תקציב לפרסום (שנאת) חינם, ממרומי טיסותיו במחלקת העסקים אשר וודאי לא נתקל בתיירים מימיו, אבל לכתוב על הקרח – לא עולה מאום.

והנה אמש קמנו למציאות חדשה. לחוק הגיוס ולמדיי הכפייה החילונית עם הקוקו והסרפן. ואני לא נכנסת עכשיו להשלכות של בני ישיבות שיחשפו לראשונה לחדר מלא חיילות (צדיקות ככל שיהיו) ואיך זה משפיע על נפשם. בנושא האקטואלי הנ״ל תוכלו למצוא אין ספור דעות והערות ולעדכן איתם את הפח.

 

על מה ולמה נחרבנו אנו וביתנו?

מתוקף הזמן והמייצרים הרגשתי שנדרשתי לחטט קצת יותר פנימה. הרבה פנימה. בכותרת ״שנאה״. איפה זה מתחיל אצלי, ואיפה מסתיים אצלך? הרי היכן שיש אהבה, הקוטב השני מסמל ניגוד, הינו שנאה. ואיפה זה הכי חי נושם ובועט? בשנאה שלנו לאהובנו. בתוך נפשנו. מבעיר בשניות ומכלה את הכל.

קחו לדוגמא את קין והבל – אהבת אחים שהפכה לשנאה, רק כי האחד צייר ציור שגוי שהסתיים ברצח.

או את אמנון ותמר – אהבתו המטאורית אליה נגמרה בשנאה גדולה, כי במעשיו שלו, השנואים, הביא על עצמו שיילקחו ממנו הזכות, החלום והמלוכה.

כל אחד מהנ"ל פירשו את המציאות לפי הראיה הסובייקטיבית שלהם, לרוב בלי שום קשר לאמת. במעשינו, או יותר נכון בשנאה שלנו, אנו מאפשרים לעצמנו לברוא מציאות מוטעית, רק כי היא נוגדת את הפרמטרים המצומצמים שיש לנו בכלים שיצרנו.

אני חושבת שהשנאה הזו נותנת תקומה למכלול פגום ושבור ושקרי. היא מחייה ומלבה משהו דמיוני שבכלל אין לו אחיזה. לרוב זה כאן כדי לשרת מטרה שלנו. כדי להשקיט משהו בצורך הפנימי שלנו, לתת גושפנקה ואישור לגאווה ולאהבה (או לשנאה) העצמית שלנו.

ומי עוצר את רכבת השדים המטורפת הזו בחשיכה? את היד הקלה על המקלדת שמפזרת הצהרות בשנאה מטיבה על החרדי והמשתמט ורזאל ושכמותו. הרי כמה חביב הוא הדוס הנדיב שלא נוקט שום עמדה שנוגדת את שלך...

 

שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין אוהב לאויב

ואני שומעת את הרחשים עלינו מכל פינה. שבעצם אנחנו בתוך מגזרנו, הפכנו קיצוניים. שהחילוניים צודקים, כי נהיינו פנאטיים. ״פעם זה לא היה ככה...״.

נכון, פעם באמת לא היה ככה, והפריצות לא "קרצה" מכל עבר, אז נדרשנו פחות לעמוד על המשמר. ומה, רק כשזה דופק בדלת ליבך – מתעוררים? הכצעקתה?

כמה נוח לשפוט את הבחור שסרב לדבר עם הדיילת וביקש להתחלף במושב. בכל טיסה יש לפחות 2 דיילים ופרסר. כבר שכחתם כמה משפחות נהרסו משיחה תמימה שהפכה את הקערה והבית על פיו והילדים בוכים לדורות?

נכון, וודאי, לא כל שיחה, אבל כל אחד באשר הוא ואין אפוטרופוס לעריות.

כמה פעמים הסתפקו בהפרדה דמיונית, והיא נשברה שוב ושוב ושוב?

ההקצנה של ההחלנה (מלשון חילוניות) היא שמבקשת מאיתנו לשמור על עצמנו שבעתיים.

מוכיח את זה בפרשה פנחס, מול זימרי בן סלוא וכזבי בת צור – ששנאתו היא בכלל תולדה של אהבה וקנאה לכבוד ה׳. כלומר, כמו בכל דבר בחיים, לכל אחד הבחירה שלו, מה לעשות עם השנאה שמתעוררת ולאן לנתב אותה. לטוב או למוטב.

לא פעם מרימים עלי גבה (או שתיים) בכנסים וחוגים והופעות על מידת הלחימה שלי בכל הקשור לצניעות. קטונתי. ואז אני מזכירה ומחזקת את עצמי, "דיינו שמגדלות את בנינו, ומצילות אותנו מן החטא". ועל כן חובתנו בפרט בדורנו אנו, לשנוא ולתעב ולהוקיע בכל צורה ואופן, את הפריצות וחוסר הצניעות על שלל גווניה וגדריה. ולהתפלל. כל רגע ודקה! שנזכה לבעלים צדיקים באמת, שלא רק מבקשים את השם, אלא גם נאבקים להפנות ראשם ובכך דורשים עמל קל לנשותיהן, שלעיתים, ידיהן כבולות מלעזור להם להתמודד עם המציאות הפרוצה, שנוגסת בקדושה כל יום ביומו, כל שעה ושעה.

ויפה שעה אחת קודם.

 

לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

המייל של אוריין-יסכה שבת    - hashemonly@gmail.com (לנשים בלבד!)


רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב הודיה נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290, או כתבו למייל aviva@htv.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (79 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים