אוריין יסכה-שבת

כל מילה ששמענו בחיים, משפיעה על תת המודע שלנו

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא ייפלט אל החוף

| י"ד תמוז התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

מילים מילים ואת משמעותן... יבוא לו גל, ישטוף אותן? (אריאל זילבר)

אז זהו, שממש לא. מזה כחודשיים, יומולדת ל״ו אביבים שלי, נחשפתי למידע חדש אודות מחשבותיי. כמרצה להודיה, תמיד ידעתי שמחשבה יוצרת דיבור. רק לא דמיינתי, שמשם ועד למציאות לא רצויה שתעלה על פני השטח, יש דרך קצרצרה ובלתי נתפסת על מקלדת ה-GPS הלבבי שלנו (הרב אליהו שירי).

"מוות והחיים ביד הלשון, וכי יש יד ללשון? לומר לנו, מה יד ממיתה, אף לשון ממיתה". (מסכת ערכין ט"ו ע"ב(

שנים חייתי בתפיסה שפסוק זה, הוא יותר ה(מ)לצה מאשר הוראות הפעלה.

והרי מה שלא מוחשי עבור רובנו – קצת כמו לא קיים אצלנו. בטח לא נשמר בנפשנו. ואני אסביר.

כמה מאיתנו מתפלאים – איך קרה לי כך ולא אחרת? או תוהה לפחות פעם ביום – יכולתי לשנות את תוצאת המהלך הזה? קבעו חכמים, שכל פעולה בעולמו משרתת אותנו לגדול. כל פעולה! לכן, תמיד האמנתי שכוח הדיבור, שהבורא חנן אותי בו, מוגש לי ללא בקרה ממשית. לא בדיוק הפקר, חלילה, אבל בערך. לא באמת הבנתי עד כמה, אבל החוורתי למול התובנה ששנים נוהלתי לפי מחשבות קונספטואליות שצברתי. עד כאן, החיים שלפני.

נעים מאד, קוראים לה סיגל ציוויאק, קאוצ׳רית בחסד עליון מבני ברק, שגילתה לי כלי יקר מפז שהיה ויש בי, ולמעשה בכל מי שפועמת בו נשמה: מרתף אבסטרקטי בלתי מוגבל (לטוב ולמוטב) של כל מה שאי פעם פגשנו בעצמנו – בין אם בגלוי או בנסתר. ומי בכלל ידע, שמו: תת מודע.

הוא יכול להשחית או לחולל נסים, והוא התוצאה ומסובב הנסיבות בנעלמים. מסתבר שהפה והיד שלנו רושמים, אבל לא על חול, ואין שום גל במבטחים, גם לא צונאמי, שהלוואי והיה יכול למחוק את הכל. בפועל, דרושה לנו מיומנות שנרכשת בדם, יזע ודמעות כדי להעלים את כל הרעלים-בדמות-מילים שיצרנו בעצמנו לעצמנו. להתנקות מזה, יכול לקחת יובלות. אם בכלל!

הגננת עם מספריים "רק לגדולים". כשהשכנה אומרת ״אנחנו לא בבית״ אף על פי שהם נמצאים. השלטים בדרך, הקטטה בשכונה והסירנות של המשטרה, רגעים בקופה במכולת, השירים בשפה זרה. הכל קרעים של מסרים שנטמעים בנו. הסקת המסקנות והפירושים שהמוח קולט, מעבד ולא מאבד, הופכים לבסוף לחיים.

 

התכוונתי מוזיאון – יצא אסון

״את באמת רוצה להגיד לי שמשהו שאמא שלי שמעה עוד בהיותי עוברית, לדוגמא, או משפט שאמרו לי בחצר בית הספר בכיתה ב׳, יעצבו לי את כל הזהות והעתיד שלי? הם-הם שיפעילו אותי אח"כ לשארית חיי? בעבודה, בנישואים, מול הילדים? אין סיכוי...", התעקשתי.

״ואיפה הקב״ה בסיפור? איפה האחריות שלנו כיהודים חושבים לעמוד מאחורי הדברים שיצרנו בפה למול הפנטזיה? מה, כל מילה פרוביזורית שזרקנו בלי מחשבה לחלל תשפיע?", הקשיתי.

וזו התשובה: קודם נבראו הנבראים ונאצלו כל הנאצלים, כל המציאות היתה אור אין סוף והכל היה טאבולה ראסה. והיום, עולם הפוך. כמה פעמים ביום אנחנו שומעים: "אין לי כוח יותר...", "אני אמות מזה...", צאי לי מהחיים..." ועוד שלל ביטויים שהדור הזה מספק, כמו טיפה באוקיינוס מטפורי ללא חשש. ואז כשזה מתקיים – מאוחר מידי להגיד "אופס, אבל בכלל לא התכוונתי שכך יהיה, סתם אמרתי!", כי כל הזיהום הזה נחרט בתוכנו ומוליד קו מקביל למציאות שחשבנו שתעלה, ומנגד, מזמן לנו בדיוק את מה שפלטנו. גם אם בכלל לא רצינו באמת...

רובנו פועלים בלי חשיבה עמוקה על הכתובת שמוזנת ב-GPS הפנימי שלנו ומשם, כצאן לטבח מינקותה, נשלטים בידי המרתף הזה כמעט ללא הכרה. ממש כמו צ׳יפ שהכנסנו למערכת בלי לשים לב. ומהקידוד הזה, אח"כ, כמעט בלתי אפשר להיפטר.

הפרשה מוכיחה לנו בדיוק את זה: כשבלעם מקלל, הוא מתמצת את כל רצונו במילה אחת. אחת! ״כלם״. תוספות שם (ד"ה שאלמלי.) הוא יודע שבכל יום יש רגע אחד בודד שהוא עת רצון והמילה מתקיימת! מאחר ואין אנו יודעים מתי השעה הזו, חל עלינו איסור גמור של ״וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם״, )דברים ד' ט"ו( לשחק באש, ולומר אפילו פסיק מבלי שהתכוונו לזה באמת.

רק חישבו על אין ספור הפעמים שהשם מציל אותנו מעצמנו. מבקשותינו. מהדיבור שלנו. כמעט בכל רגע נתון בעצם! אבל מי יודע, אם ברגע האמת, יש בנו את הזכות, שבורא עולם יתעלם, ישנה או יתקן, כפי שעשה עם בלעם, למען עמו.

 

נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ

מי שלא מתעלם לעולם – הוא תת המודע שלנו. הוא זוכר. ושומר. ואוגר. ובבוא העת זה יחזור אלינו כמו בומרנג, וזה יצוף, ולא יפלט אל החוף. המחשבה/הדיבור השלילי ישטפו את המציאות שלנו בכל המילים שפרסמנו בשנייה של החולשה. בשבריר של ייאוש. ברגעים של זעם. הזעם אולי יעבור, אך המילה לעולם נשארת, ואיתה, לעתיד לבוא, מציאות אחרת מכפי שפיללנו. כל אות ומילת קלס ומחשבה שלילית שמושיטה ״יד מנחמת״ ברגעי משבר תרדוף אותנו, והאחריות היא שלנו! שנים על גבי שנים של דיבור חופשי ונגוע, רחמנא ליצלן. ולא יעזור להגיד "רק שזה לא יקרה לי", כי תת-המודע לא קולט משקל שלילה. משמע, אין אצלו – "שלא אפול במדרגות", לדוגמא. הוא קולט רק את ה-"שאפול במדרגות" ח"ו.

בורא עולם לא שינה את תוקף דיבורו של בלעם! עם ישראל מבורך – עבר, הווה, עתיד – תמיד. זה נתון נכון, ויציב וקיים. אבל חלק מה״כלם״ הזה שנאמר, עודנו פה בחלל. זה "כלם" שבמוצא פינו אמרנו באקראי אין ספור פעמים בחיים, על עצמנו. בלעם הוא רק הכדור שאנו יורים מתוכנו. במילותינו. ה"כלם" שלו, הוא חלק מהקשיים והניסיונות והביזיונות שנגזר עלינו ב"ברכה" שאיחלנו לעצמנו. אנו ולא אחרים, מזמנים ומבקשים את אותו ה"כלם" עלינו ועל עוללנו – במילותינו .

אין כפתור "מחק". רק עמל המידות, ומים (התורה הקדושה) תשטוף ותכבה את האש המכלה.

שנזכה לחשוב טוב, להגות טוב ולפני הכל - לרצות טוב, כי הכל מתחיל ברצון.

 

לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

המייל של אוריין-יסכה שבת - hashemonly@gmail.com (לנשים בלבד!)


רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב הודיה נשי מרגש בביתכן (ללא תשלום)? חייגו לטל' 073-2221290 או כתבו במייל  aviva@htv.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (85 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים