אוריין יסכה-שבת

מה תעשי כדי שתהיי מלכה מול המלך שלך

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי"

| כ"ט תמוז התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

היעד: ישראל – הארץ המובטחת, אבל ״הדרך ארוכה ומפותלת. אני נופל וקם נופל וקם נופל, וקם...״. כמו בכל תחומי החיים הכל עניין של צמיחה, כאמור ״האדם הוא עץ השדה״. לעיתים יותר כמו שדה קרב מאשר שדה כותנה אבל מילא. ובדרך עוד צריך לעצור, להחנות ולחכות. ועוד מצפים שנהנה מהנוף?

ומי מאיתנו לא גילה פעם, בדרך אל האושר (או אל הנופש), בצדי הדרך, דווקא בחניה, גילוי נשגב פי כמה וכמה, ממה שחשב שיתגלה בתחנה הסופית?

 עם ישראל הוא עם של מסע. סוחב עמו מסעות ונדודים אין ספור. אם מצטמצמים ועולים ברזולוציה, אז זה מאד דומה לקורות חייו של היהודי המצוי: תמיד בגלות. תמיד נלחם על מקומו. תמיד מוכיח חפותו. ולבסוף - גם תמיד מוצא את תפילתו מול קונו. וכפי שמביא רש"י בפרשה, "מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע" (בראשית י"ג ג'). ומה מביאה איתה החניה, אם לא עצירה לצורך התבוננות?

 

שם המשחק: חכמת הלב שהיא האמצע

בתקופת בין המצרים תמיד עולות בי מנגינות של שירים אהובים מתוך הגעגוע.

וככה, בלי הכנה מוקדמת, צפו המילים לשיר ״לתת״ של בועז שרעבי.

מצמרר איך דור שכולו עסוק בלקחת ופחות בלקבל, שוכח לעצור לתת הצצה פנימה בתוך המירוץ הזה שנקרא "עולם הפוך ראיתי".

הבסיס הנלמד בכל שיעור לשלום בית הוא לתת, וכמה שיותר, מה שיביא להעמקה בקשר, וקיום דברי הרמב״ם: ״ויהיה בעיניה כמו שר או מלך..״ וכו׳ (הלכות אישות כ׳).

אבל אם לתת, אז רצוף בפול גז? או שייתכן מצב של נתינת יתר? הרי אם בורא עולם המציא ״אתנחתות״ בהענקתו לנו את המלכות, כנראה שגם בנתינה שלנו ראוי שנאמץ דינמיקה של עצירות, ובהן אנו צריכים לגלות – את קו האמצע.

 

מגיע לך להיות מלכה!

ואפרופו מלך, שנים הייתי בטוחה שלהרגיש מלכה, תלוי בעבודה שלי עם מי שממולי, (ואני לא מתכוונת לדמות שבמראה).

גרסתי נאומים, שיעורים ועלונים שמסבירים בשפה ברורה, שהשם ברא וטבע (ותבע) מאיתנו, הנשים, שבזכותן נגאלו עם ישראל ועתידין שוב להיגאל בע״ה, שעם שבירת הכוס נצא מאזור הנוחות ורק: לפנק, לפנק, לפנק.

 

אהבה היא פונקציה של נתינה? הכל תלוי במינון!

מה שהקשתי מתוך הדיבורים הקדושים הללו היה מתמטיקה פשוטה (ושגויה לאין שיעור): אחזתי שהכי קל יהיה פשוט לתת הכל מהכל ואז עוד קצת (או המון:), לשאת את כל עול המסע המפרך עלי, לחסוך את התיקון של האחר ממנו בכך שאקל עליו ואקח ממנו כל צער המתרגש לבוא לעולם, וכך הוא יבין, ההוא שמולי, שאין אהבה גדולה, טובה, ומסורה יותר מאשר אהבתי שלי אליו.

 אבל כמובן שגם לקבלה יש קיבולת הכלה, וכשעוברים את מינון הטעם הטוב, נוצר מנגנון הפוך.

כך שגם האמא הכי אוהבת בעולם מבינה, שאם תשקה את בנה מי סוכר מבוקר ועד רדת החשיכה, (מרוב אהבה, כן?) היא תמצא את בנה ואת עצמה בחושך גדול במהרה ח״ו (או אצל רופא השניים ״הקרוב לביתך״).

 ובעבודה? גם העובד המסור בעולם, חייב להציב (לעצמו) גבולות, שכן אחרת הוא עלול לגלות שבמקום לקבל את פרס ״העובד החרוץ״, הוא יזכה בתואר ״ניתן לניצול״ מהר מאד. וכו׳ וכו׳.

 

הקב״ה הוא האבא הכי עשיר בעולם

השם מעניק לפי מידת החסד והרחמים, ואין לנו שום קצה של אחיזה על נתינתו. פשוט שכך. והנה, הוא מלמד את עם ישראל בפרשה, שיעור חשוב, אולי מכל, שהוא הבנת החשיבות העצומה שבחניה, האוצרת בתוכה נס. היא מכינה אותנו לשלב הבא, בו אנו מתפתחים, בכדי לקבל את המתנה שבתחנה הבאה.

ונשאלת השאלה: האם כולנו, הרעיות, באמת בשלות מיד עם חתימת הכתובה להיות מלכה? האם כדי לקבל את המלוכה, אין אנו צריכות להחנות איזו פעם או פעמיים (או אלף) כדי להגיע לתחנה הרצויה?

 עם ישראל נדרשו להחנות שוב ושוב במסעם הכה חיוני, ולו רק כדי להעריך את המסע עצמו. ה״חניה״ שלהם דרשה תבונה מיוחדת, שכן מי שלא נהנה מהדרך, לא באמת יכול לגדול לתוך הארץ המובטחת.

 

לא להישבר מ״החניות״ של החיים – לבחור בהם

יוצא אם כך שאין באמת עצירה! אין באמת אתנחתא. זו לא המתנה, אלא חלק מהמסע עצמו. אלו מאיתנו העוסקים כל הזמן ברגע שאחרי - ומפספסים את ההנאה שבכאבי הגדילה.

וגם אני, בדרכי שלי, חשבתי לתומי שאם אהיה עסוקה כל חיי בלהעניק באופן רציף מעצמי ואת עצמי בביטול גמור, אזכה בהרגשה שאני מלכה.

אז נכון, חייב להשתדל ולהידבק במידותיו של הקב״ה. אבל זה הרגיל להיות בצד האחד של המתרס של מידה מסוימת (למשל, מידת החסד, הווה אומר הענקה בלי מחסומים או שיקול דעת), מבקש השם יתברך לתקנו, ולהביאו לכדי הבנה שצריך לעצור ולהחנות שניה כדי להמשיך לעגון בעתיד ביתר דיוק. וכל זאת כדי שהמלוכה לא תהפוך לשעבוד חלילה.

כשדוממתי מנוע, הפנמתי את דברי בעלי שיחיה, שבחיים כמו בחיים, יש עליות וירידות וחניות חשובות, שמאפשרות לתדלק ולהתניע מחדש. כי כדי שתהפכי למלכה למול המלך שלך, דרוש מנגד לאפשר למלך ליישם ״אוהבה כגופו ונכבדה יותר מגופו וכו׳״ (הלכות אישות י"ט).

וכשזה מתקיים, חונים יחד, ובד בבד הנוף הופך ל- ארץ המובטחת!

 

לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל (י' תמוז ה'תשע"ג)

המייל של אוריין-יסכה שבתhashemonly@gmail.com (לנשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב הודיה נשי מרגש בביתכן (ללא תשלום)? חייגו לטל'                 073-2221290 או כתבו למייל aviva@htv.co.il


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (73 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים