שנת הנישואין הראשונה, איך עוברים אותה? הטור של אוריין-יסכה

ביטוש - מילה בארמית. חיפוש מהיר ברשת יחשוף שִׁיוּם להתנגשות בין שני אורות.

ובכן, שנת נישואין ראשונה היא בדיוק זה. חיכוך בין שתי יצירות, שיוצר זיכוך החומר, וכך הלאה עד לחיבור המושלם, וממילא יוצאים כל ניצוצות הקדושה החבויים בו. בנו.

וזה כמובן לא פשוט. כמו כל הליך בחיים, לוקח זמן עד שמתרגלים. עד שמסתגלים. ובתוך כל זה, אני מנסה למצוא את האיזון הנכון ביותר בשביל הבכור שלנו. נשמה יהודית מתוקה בת שלוש לשמחה, שבעצם קיבלה לחייה הריון בלא לידה, כמעט ביממה. דמות חדשה ששינתה את הבאלאנס שהכיר עד כה. ויחד איתו, תוך הפלא הזה שקראנו לו בית עד, בעלי שיחייה ואני, זוג ילדים בעצמנו, מאוהבים עד כלות – בהשם, בתורה ובנשמה, מגלים בתוך ה"לֶךְ-לְךָ" את הקליפות והטיפות שבדרך.

לבן, שהיה אז בסך הכל חודש לפני החלאקה שלו, זה קשה שבעתיים. ופתאום הלכתי לאיבוד, בין התשובה והאימהות לבין להיות כלה טרייה, ועוד לתמרן בין כל אלה בתוך מרוץ החיים. הרגשתי כמו שחקנית בקומדיה של טעויות. ומה בסך הכל רציתי?! להיות סופר-אמא, סופר-צדיקה ואשת-חיל?? לאט-לאט הרגשתי איך אני הופכת למישהי שאני לא רוצה לפגוש במראה. פשוט לא הצלחתי למצוא את האיזון הדק בין לא לפנק לבין נוקשות יתר. בין חוסר סבלנות וחוסר גבולות, ובין הילד שלי לבין הילדה שבי.

הרבה פחדים צפים עם גידול ילדים. חינוך הקטנים והדאגה לעתידם לעיתים דווקא מעוררים משקעים מהעבר, מהילדות שלנו. מבליטים כמה מהר הזמן עובר, ומזכירים שהחלומות היו, ועודם. הכל הופך גלוי ונגיש כשמחטטים בנימי הנפש העדינה, ובי, מעל לכל, זה האיר את הקשר שלי עם אמי מורתי המופלאה והדואגת. ובכנות, לא רציתי להיות דאגנית כמותה. שוכחת את עצמה בשבילנו. מוציאה מהפה שלה למעננו. מתבלטת. אבל כזו היא אמא. וכהרגלה בקודש, הצילה אותי, והקפיצה אותי בעוד מדרגה בלי לדעת אפילו.

מתי יגיעו מעשינו למעשיי אימותינו

ראשון שעבר, נשברתי: ״אמא, זה כבר חודשיים שהוא קם מהמיטה אחרי טקס לילה וק"ש. חודשיים שאנחנו נאבקים בלמצוא תירוצים לצאת מהחדר שלו, וגם אז הוא הולך אחרינו. עייפנו מלצאת בשקט מהחדר כמו גנבים. מלחמת הלחישות התישה אותנו. אני והאות ששש' מיודדות פלוס-פלוס! כיבוי אורות ב-19:00 מתסכל. הצדיק הקטן הזה כל-כך דרמתי וצבעוני בלהסביר לנו למה מישהו חייב לישון לידו בחדר החדש... ואנו לא עומדים בפניו. לא יודעים איך להקל עליו את השינוי יותר ממה שכבר ניסינו. המחזנו סיפור על מיטת המצוות, לקחנו מדודה דיאנה את הקסם שקוטל חלומות לא טובים. ואיך בתוך כל זה מתרגלים שנה ראשונה  בנישואין?!! בבקשה תייעצי לנו מה לעשות!״

״מה לעשות שהוא הבן של אמא שלו.. הדרמתית J״ היא צחקה במן רגישות שיש רק לאמא שלי. וזה כל כך הלחיץ אותי מה שהיא אמרה, שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
הרי לכולנו החשש שילדנו ירשו דברים שהיינו מעדיפים לרוקן בסל המחזור. אבל יש דבר אחד שמפחיד כל אמא עוד יותר: לשמוע מילדיה, כמה הם לא היו רוצים להיות כמותה. הרי אף אחד לא רוצה שישימו פנס על שגיאותיו.

משם ההתבוננות פנימה היתה אך טבעית. חינוך ילדים זה חינוך עצמי לפני  הכל, ומה שכל-כך צרם לי היה השתקפות מידותיי המקולקלות בתוך עיניו הטהורות. וככה פתאום, לראשונה ממקום חומל ומפויס יותר מהמתבגרת שלה, ראיתי אני, בת הזקונים המאתגרת, את אמי, קצת אחרת. מתוך עצותיה לבְּנִי, עלו בי כמה בכיות ודרמות, סיוטים ומחלות, ולילות בלי שינה שהיא נתנה לי מעצמה בלי שאני כלל זוכרת. כמה חבלות היא עטפה בצמר גפן מתוק, כמה מגדלים שבורים היא פילסה איתי לתלפיות, וגם סייעה לי לרדת מהם כשהבנתי שאני באין כניסה. וגיליתי שהיא גידלה אותי להיות אמא טובה. אמא השואפת לדמותה, בתקווה שאזכה לכך. 

ולפעמים, הפתרון הרבה יותר פשוט משנדמה

"הרב אדלשטיין שליט"א אמר לנו שבכדי להצליח בנישואין צריך להתנהג בטבעיות", ציין בעלי שיחייה, "ואולי מה שהנסיך שלנו מלמד אותנו בדרכו שלו, זה שהוא לא צריך מאתנו דממה מלאכותית, או שנאכל בחושך, ולא שנהנדס את המציאות ונסתיר אותה. החיים יזמנו לו לא מעט ניסיונות, אז מה הטעם בלטייח? להיפך, הוא צריך שננהג בטבעיות עם רעש הסירים והשירים שברקע. לשמוע שיח הורים אוהבים, שנמצאים מרחק ליטוף בסלון...".

וכמה שבעלי צדק. הרי בכל אחד מאתנו יש אברהם אבינו. כמה פשוט, כך גאוני, ומעז (ומאז) יצא מתוק. ומתוך הרעש הטבעי, והשקט בשנת הישרים של אותו הילד (טפו-טפו), הסתבר לי גם שיש מושג כזה "אבא טבעי". אדם שכישרון האהבה שלו ואחדות מידותיו מעניקים לו סייעתא דשמיא מיוחדת לעשות יש מאין. הקשר הניסי של הגברים שלי בבית, נובע וודאי גם בזכות עשרות אלפי נשים צדקניות במצטבר, שהקב"ה זימן לי להופיע בפניהם בערבי הפרשת חלה והודיה, כנסים ואירועים.  שלוש וחצי שנים בהן הן ענו לי 'אמן' חזק, בתחינתי הקבועה לבעל אהוב, שיאהב את בְּנִי כשלו, וכאן המקום להודות.

ביטוש נועד כדי לקיים משהו שלא היה קיים לפני כן. כנראה שבזכות אותו הביטוש ואותו הילד, זכיתי בבעלי לכתחילה, פשוט כי הוא, ולא אחר, נועד לאהוב אותו.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמת ר' דוּוִיד בן שלמה יעקב שווארץ זצ"ל

לתגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה לאוריין-יסכה שבת:hashemonly@gmail.com  (נשים בלבד)

רוצים להזמין את אוריין-יסכה שבת לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום). חייגו לטל' 073-2221290 או במייל  aviva@htv.co.il