ספר החינוך
בעל ספר החינוך דן בכל המצוות על פי הסדר בו הם מופיעות בתורה, ללא שום חלוקה וסיווג אחר (וכגון החלוקה שעשה הרמב"ם בספרו "ספר המצוות" בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה).
- הרב יהודה אדרי
- י"ח חשון התשע"ד
על המחבר: מחבר ספר "החינוך" העלים את שמו מספרו. אמנם, על פי הכתוב בספר, מתברר שנתחבר במחציתה השניה של המאה ה - 13, ושמחברו ממשפחת לוי, מן העיר ברצלונה שבספרד. על פי נתונים אלו, נטו רבים להניח שמחברו של הספר הוא רבי אהרן הלוי (הרא"ה), תלמידו של הרמב"ן, חברו ובן מחלוקתו של הרשב"א, שחי בתקופה ההיא בברצלונה.
הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), הטיל ספק ופקפק בקביעה מקובלת זו, בעקבות סתירות וקשיים ספרותיים שנמצאו בין מה שנכתב בספר החינוך לבין כתביו הידועים של הרא"ה. ואמנם מחקר שנעשה לאחרונה מבסס את ההנחה - שהועלתה כבר על ידי הרב אפרים זלמן מרגליות בספרו "ראש אפרים" - שאכן לא רבי אהרן הלוי (הרא"ה) חיברו, ושמחברו של ספר החינוך הוא תלמידו של הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת) ולא של הרמב"ן.
על הספר: ספר החינוך הוא מן הספרים החשובים ביותר בתחום מניין המצוות, ובנסיון לתהות על מהותם וטעמם. ספר זה נכתב על מנת לחנך את הנוער הצעיר בלימוד המצוות על סדר התורה, תוך כדי לימודם את פרשת השבוע, ולהרגילם להבין את טעמי המצוות, כדי שתופנם מגמתם החינוכית והדתית.
ואכן זכה מחברו של ספר החינוך, שמלבד הנערים והציבור הרחב שלו יועד הספר, אף גדולים בתורה הגו בו, וכתבו עליו פירושים וחידושים רחבים ועמוקים [כדוגמת הפירוש "מנחת חינוך" לרב יוסף באב"ד, שהתפרסם במחצית השניה של המאה ה - 19], ועל כן זכה לתפוצה גדולה, ואף תורגם לשפות רבות [אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד], ועשרות רבות של מהדורות נדפסו והופצו בכל רחבי תבל.
בעל ספר החינוך דן בכל המצוות על פי הסדר בו הם מופיעות בתורה, ללא שום חלוקה וסיווג אחר (וכגון החלוקה שעשה הרמב"ם בספרו "ספר המצוות" בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה).
בכל מצוה בה הוא דן עוסק בה המחבר מארבעה היבטים:
הראשון - גדרה ומקורה בפסוקי התורה. בחלק זה הולך המחבר בעקבותיו של הרמב"ם במניין המצוות.
השני - שורש המצוה וטעמה. בפיתוחו של היבט זה מתגלה המחבר כאיש מחשבה וחינוך מובהק. פה גם מתגלה מקוריותו בהסבירו מצוות רבות בטעמים חדשים, שלא נזכרו בספרות המחשבה שלפניו. היבט זה נכתב - מתוך מגמה חינוכית - לקשר את הקוראים למצוותיה של התורה בהטעימו את מטרותיה החינוכיות והדתיות.
השלישי - דיני המצוה. תחת כותרת זו כולל המחבר את עיקרי פרטי המצוה, שברובם מבוססים על ספר "משנה תורה" להרמב"ם.
הרביעי - זמן ומקום קיומה ועונש המבטלה.
בכל מצוה בה דן המחבר, עוסק הוא בכל ההיבטים הללו, כשלעתים מפנה הוא את הקורא לטעמה ושורשה של המצוה המופיע גם במצוה אחרת בהרחבה יתירה.
תוכנו של ספר החינוך מתבסס - כעדותו של מחברו - על תורתם של שלשת הראשונים הגדולים: רבי יצחק אלפסי (הרי"ף) - המאה ה- 11, רבינו משה בן מיימון (הרמב"ם) - המאה ה- 12, ורבי משה בן נחמן (הרמב"ן) - המאה ה- 13. אם כי הדבר הבולט ביותר הוא - הסתמכותו על הרמב"ם, הן באופן ובשיטת מניין המצוות, כפי שהתגבשה שיטתו ב"ספר המצוות", והן בשימוש בחומר ההלכתי מתוך הספר "משנה תורה".