לא הפעיל את האזעקה, אלא שהגניבה היתה מתבצעת בכל אופן - האם תשלם חברת הביטוח את עלות הנזק?

לבית מדרשנו הגיע מנהל חברת ביטוח, וביקש לשאול את פי מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שאלה מעניינת ביותר:

מעשה שהיה בבעל מפעל ששכח להפעיל את האזעקה בצאתו ממפעלו, ובאותו לילה אירעה גניבה גדולה במקום. אמנם אחד מתנאי הפוליסה הוא, שאין החברה מבטחת את העסק אלא אם כן הפעיל הבעלים את האזעקה ובכל זאת אירעה הגניבה, ומשלא נהג מיודענו כן, הרי שלא יזכה בדמי הביטוח.

אולם, ממשיך מנהל חברת הביטוח, ברור לי כשמש, כי אף אם היה האיש מפעיל את האזעקה, מכל מקום היתה מתבצעת הגניבה, היות ומדובר היה בגניבה מתוחכמת ו'מקצועית' ביותר, (ואין כאן המקום להאריך בפרטי הגניבה).

עתה מבקש המנהל (שאין לו כל צד ונגיעה בעניין) לשאול: מאחר ובעלי חברת הביטוח יֵענו לכל אשר אבקש, ברצוני לדעת האם במקרה שלפנינו עלי לשכנעם לשלם בכל זאת לבעל העסק את עלות הנזק, על אף שלא עמד בתנאי הביטוח, או שמא לא מגיע לו הממון מן הדין, וממילא אסור לי להוציאו מהחברה?

יורנו רבינו ושכמ"ה.

תשובה  

מו"ר שליט"א שמע את פרטי המעשה, ופנה אל המנהל: "אהובי ויקירי, הבה נלמד קטע בגמרא הקדושה", ומסכת בבא מציעא נפתחה בדף ק"ה ע"ב:

אומרת המשנה (המילים המודגשות הן לשון הש"ס): המקבל שדה מחבירו בחכירות, על מנת שיעלה לבעל השדה סכום קצוב מהתבואה בסוף השנה ואת השאר יטול לעצמו, ולאחר שזרעה וצמחה אכלה חגב, או נשדפה (נפלו הגרעינים מן השיבולים על ידי רוח סערה), הרי שאם מכת מדינה היא - לפי שלקו כל השדות מסביבה - מנכה (מפחית) לו (החוכר לבעל השדה) מן השיעור שפסק עמו בחכורו. ואם אינה מכת מדינה - לפי שלא ניזוקו שאר השדות הסמוכות, אלא רק שדה זו, אזי יכול המחכיר לומר לחוכר: 'מזלך גרם את השידפון!' ולפיכך אין מנכה לו מן חכורו שנתחייב לבעלים.

ונאמר שם בגמרא (ק"ו ע"א): אמר ליה (בעל השדה לחוכר) זרעה חיטי! - זרע את השדה בחיטים. ואזל (והלך) הוא וזרעה שערי (שעורים), ואשתדוף רובא דבאגא - ונשדפו רוב שדות הבקעה ששדה זו בתוכה, ואשתדוף נמי הנך שערי דיליה - ונשדפו אף שעורים אלו שזרע בניגוד לרצון הבעלים, מאי? מי אמרינן, דאמר ליה החוכר: אילו זרעתיה חיטי הוה נמי משתדפא - הרי גם אילו הייתי זורעה בחיטים היתה לוקה בשידפון, ואם כן, גם עתה שזרעתיה שעורים אירע השידפון מחמת מכת מדינה, ואנכה לך מחכורך,  או דלמא (שמא) מצי (יכול) אמר ליה המחכיר: אילו זרעתה חיטי הוה מקיים בי "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כ"ב) - דהיינו, אילו היית עושה כדבריי וזורעה בחיטים, לא היתה נשדפת השדה, כי אני התפללתי להצלחת החיטים שבשדי, והיתה מתקיימת בי דברי הכתוב ותגזר אומר (מה שתבקש מן היוצר) ויקם לך! אבל כעת שזרעתה שעורים, לא נתקבלה תפילתי, שהרי לא על זאת בקשתי. ומסיקה הגמרא: מסתברא דאמר ליה (שאכן יכול לטעון המחכיר) אי זרעתה חיטי - הוה מקיים בי ותגזר אמר ויקם לך! ולכן אין יכול החוכר לנכות לו מחכורו.

וכמו כן נאמר בהמשך הסוגיה: אמר שמואל: מה ששנינו כי שדה שנשדפה בזמן שהיא מכת מדינה מנכה החוכר למחכיר מן חכורו, לא שנו אלא שזרעה החוכר וצמחה, ואחר כך אכלה חגב, אבל אם לא זרעה כלל והוכתה המדינה - לא יוכל החוכר לומר 'אילו זרעתיה הרי היתה נשדפת, ולכן אנכה לך ממה שהתחייבתי, וזאת משום דאמר ליה הבעלים: אילו זרעתה היא לא היתה נשדפת, כי הוה מקיים בי "לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ" (תהלים ל"ז)! כלומר, אף שכל השדות שסביבה נשדפו, יכולה היתה שדי להינצל מהשידפון שלא על פי דרך הטבע. ולפיכך, על החוכר להעלות לו את שכרו.

ויש להבין, היאך רשאי כל בעל שדה לטעון טענה זו, וכי כל אחד הוא צדיק כה גדול שמה שגוזר הקב"ה מקיים. ולו יהא אלא ספק אם תתקבל תפילתו, הרי הדין הוא שלא ניתן להוציא ממון מספק?!

ומצינו בשו"ת מהרי"ט (חלק א' סימן קכ"ד) שביאר: "זה עונשו של עושה שלא ברשות, שתהא ידו על התחתונה... כיוצא באותם שאמרו בבבא מציעא 'אי לא זרעתא הוה מקיים בי לא יבושו בעת רעה', וכן אמר 'אילו זרעתה חיטים הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך', ולא שהם טענות בריאות, אלא שמצאה קפידא מקום לנוח ונחה".

לאור הדברים, סיים מו"ר, נוכל לומר שהוא הדין בנוגע לשאלתנו, שהואיל ולא עמד בעל העסק בתנאי הביטוח, אם כן מצאה הקפידא מקום לנוח, ולכאורה אף בעלי חברת הביטוח יוכלו לטעון שאילו היית נוהג כנדרש, לא היתה מתבצעת הגניבה... 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.