גם כשחזרו וקברו שוב את החייט, האדמה לא קיבלה אותו

סיפור נורא מובא ב'ילקוט מעם לועז':

מעשה היה בחייט יהודי, שבמשך שנים רבות היה תופר את בגדיהם של בני העיר. לאחר מותו של החייט, קברו אותו בני הקהילה בכבוד הראוי, אך לא עברו ימים מרובים, ומצאוהו מחוץ לקברו, מוטל באמצע בית החיים.

אמרו האנשים: ודאי מקרה הוא, כפי שאירע תכופות, שלא העמיקו כל כך הקבר באדמה, ובאה חיה וגררה אותו ממקומו, וחזרו וקברו אותו בכבוד.

למחרת שוב מצאוהו בחוץ. תמהו האנשים מאד ואמרו: אין זה לחינם. הלכו וסיפרו הדברים לרב העיר, שהיה אדם גדול מאד. עמד הרב והלך לבית החיים, וערך תפילה כדי שהחייט הזה ידבר ויספר על איזה עוון אין הארץ רוצה לקבל אותו.

והנה, פתח הנפטר את פיו ואמר: עונש זה מגיע לי על שהכשלתי את ישראל בלבישת בגדי כלאים, ומאחר שהארץ היא מלבוש האדם אחרי מותו, אין היא רוצה לקבלני והשאירה אותי ערום!!!

התפלל הרב הצדיק שהאדמה תקבלו ויתן דין בעולם הבא, ותפילתו התקבלה. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.