הרב יצחק זילברשטיין
"דין תורה" אצל הגר"ח קניבסקי: העשיר הפך לעני, אך תובע להמשיך ליתן לחבירו את צורכי השבת
הדחקות והמחסור בביתו של ראובן היו נוראים. הגיעו הדברים לידי כך, שסעודת השבת בביתו כללה קופסת טונה וקופסת סרדינים קטנה לכל בני הבית. זה היה ה'בשר ודגים וכל מטעמים' שלהם
- הרב ארז חזני / והערב נא
- י"ז טבת התשע"ה
למעונו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א הגיעו שני יהודים, וביקשו שיכריע בדין תורה שלהם (והדברים מובאים בספר 'ומתוק האור'). האזינו נא ל"סכסוך" המרגש שהתעורר בין שני צדיקים אלו:
ראובן הינו תלמיד חכם מופלג, הממית עצמו באהלה של תורה, ופרנסתו דחוקה מאד. שמעון חבירו הטוב, הוא יהודי תורני הקובע עיתים לתורה, ועוסק לפרנסתו במסחר, ורואה ברכה גדולה בעסקיו.
הדחקות והמחסור בביתו של ראובן היו נוראים. הגיעו הדברים לידי כך, שסעודת השבת בביתו כללה קופסת טונה וקופסת סרדינים קטנה לכל בני הבית. זה היה ה'בשר ודגים וכל מטעמים' שלהם.
ביום מן הימים נודע הדבר לשמעון. הלה הזדעזע, ומיהר לפנות לחבירו: "יקירי ואהובי, מהיום והלאה כל צורכי השבת שלך - עלי!!", ראובן סירב בתחילה, אך משהרבה חבירו להפציר בו, הסכים לבקשתו בלית ברירה. מכאן והילך החל ההסדר החדש לפעול בקביעות: ראובן קנה לביתו את כל צורכי השבת, שמעון שילם, והכל בא על מקומו בשלום.
אבל גלגל הוא שחוזר בעולם. הנה תקופת השפל הכלכלי פגעה בשמעון, עד שירד מכל נכסיו, ב"מ. סכומי התמיכה הגדולים בראובן, שעד לעתה היו שוליים ולא מורגשים כלל בכיסו, הפכו עתה להיות כבדים מנשוא עבורו. למרות מצבו הקשה, שמר שמעון את הדברים בסוד, ולא סיפר לחבירו מאומה מהמשבר הנורא שאליו נקלע, והמשיך להתמיד במסירות נפש בהעברת כל הוצאות השבת לראובן כמימים ימימה.
יום אחד נודע הדבר לראובן. הוא מיהר לבית חבירו וטען כלפיו: "מדוע לא סיפרת לי שנקלעת לקשיים ואין באפשרותך להמשיך את תמיכתך בי?... אני מודה לך מקרב לב על כל העזרה במשך כל השנים, אך מהיום והלאה איני מוכן בשום אופן להעזר בכבודו!..."
אך שמעון בשלו: "הלא הוצאות השבת אינן נכללות בכלל המזונות הקצובים לאדם מראש השנה (כמבואר במסכת ביצה ט"ז.)[1]. הוצאות השבת אינן על חשבוני כלל. הן לא תלויות במצבי הכלכלי, ואדרבה, מי שמוסיף בהן - מוסיפין לו. ואם כן, מה אתה מתערב בחשבונות שלי?..."
אך ראובן דחה את טענתו: "נכון שהוצאות שבת אינן נכללות במה שנקצב לאדם בראש השנה, אולם כאן מדובר ב'הוצאות שבת' שלי ולא שלך. התשלום שלך בעבור הוצאות השבת שלי אינן בגדר הוצאות שבת שלך, אלא בגדר צדקה וחסד גרידא שאתה עושה עמי, והרי על הוצאות של צדקה וחסד לא נאמר שאינן בכלל מה שנגזר ונקצב לאדם בראש השנה!"
שמעון המשיך להתעקש, והיה נחוש בדעתו להמשיך לכסות את כל הוצאות השבת של חבירו, עד שלבסוף החליטו שני הצדדים, שמאחר ולא הגיעו לעמק השווה, יביאו את דינם להכרעת הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א...
תשובה
כששמע רבי חיים קניבסקי את הדברים התרגש מאד. אשריכם ישראל שאלו דיני התורה שלכם! לאחר מכן התייחס לגופו של עניין ואמר: אמנם אין נתינה זו בגדר 'הוצאות שבת', אך גם אם זו צדקה, הרי כתב הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"י ה"ב): "לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום"[2].
ולפיכך, הורה הגר"ח, ימשיך שמעון לתמוך בראובן, ובזכות זה יעזרהו ה' וישוב וירווח לו כבתחילה.
ואכן, כעבור מספר חודשים מצבו הכלכלי השתפר מאד בס"ד.
[1]ובספר 'צמח הצבי' מצא לכך רמז בפסוק בפרשת ויקרא (ה', כ"ד): וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו, "ושלם אותו - מה שמשלם ומוציא, ידע שהקציבו לו זאת "בראשו" - בראש השנה, אבל "וחמשתיו" - ראשי תיבות וחוץ מהוצאות שבת תורה יו"ט וראש חודש, "יוסף עליו" - שאם הוסיף מוסיפים לו.
[2] ויש לציין שהריטב"א (בביצה ט"ז., הובא בשטמ"ק) כתב שלאו דוקא הוצאות שבתות וימים טובים אינם קצובים מראש השנה, אלא הוא הדין לכל הוצאות של מצוה, אף הם אינם קצובים, ויכול להוציא כמה שרוצה, ואם פוחת פוחתין לו, ואם מוסיף מוסיפין לו, אלא שנקטה הגמרא הוצאות רגילים ושכיחים.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.