בני המשפחה הוסיפו לשאול: האם לברך "דיין האמת"?...

שאלה נוספת התעוררה בעקבות המעשה: הנה פנו בני המשפחה אל התלמיד חכם ושאלוהו: מכיון שיש לנו צער רב מחמת מותו של כלבינו הנאמן והאהוב, האם נוכל לברך את ברכת "דיין האמת"?

ובכן, מו"ר שליט"א, שנדרש לחוות דעתו גם בשאלה זו, השיב:

כתב הביאור הלכה (סימן רכ"ב ד"ה דיין): "אם נודע לו שהחמיץ יינו מברך דיין האמת, ופשוט שהוא הדין אם נשרפו לו נכסיו, או שמתה לו בהמתו, וכל כהאי גוונא דבר שדרך האדם להצטער בו". ואם כן, גם בענייננו לכאורה יוכלו בני המשפחה לברך שהחיינו על מיתת כלבם.

ברם, אמר מו"ר, כי אין לברך על הכלב "דיין האמת", כיון שמה שאמרו לברך על בהמתו דיין האמת, היינו כשמברך בגלל שיש לו מחמת זה הפסד ממון, ויתכן שמדובר בבהמה כזו שהיתה לו פרנסה ממנה. אבל כאן המשפחה לא רצתה לברך משום ההפסד, אלא מפני הגעגועים והאהבה לכלב, ועל כך אין לברך, כי הקב"ה ציוה לאהוב את רעך כמוך, אבל על אהבת כלב לא ציוה. וכלב אינו עשוי אלא כדי לשמור על בעליו, ולכן לא יברך. אבל אם הפסיד גם "שומר", שהוא הכלב השומר מגנבים וכדומה, ומצטער על הפסד ממונו, מסתבר שיכול לברך (אם מדובר בכלב יקר ערך).

ומעשה היה בסומא (עיור) שמת כלבו, והיה לו צער רב, ובא לשאול האם לברך "דיין האמת". והשבנו - שמכיון שהיה הכלב שווה ממון רב, והסומא נזקק לו בשביל ההליכה, מותר לו לברך, כי הוא מברך על ההפסד הכספי, וגם על הצער של ההתרגלות לכלב חדש שיקבל...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.