ליילד את כל העוברים לפני זמנם כדי להציל עובר אחד

להלן שאלה קריטית ביותר שהציג אחד מחשובי הרופאים לפני מו"ר שליט"א:

שאלה דחופה התעוררה לפנינו: מדובר באשה הרה בהריון רב עוברי, בשבוע 27 להריונה. אחד התינוקות נמצא במצוקה עוברית משמעותית.

אפשרויות הטיפול הן:

א) לידה קיסרית של כל התינוקות - לידה זו תציל את העובר הנמצא במצוקה, אך תכניס את אחיו לסבל גדול, וקיימת סבירות גבוהה מאד (לפי המצב הנוכחי), שאחד מהם יתעוור או יגרם לו נזק מוחי משמעותי.

ב) שב ואל תעשה - ואז התינוק שבמצוקה ימות, ואחיו יוולדו בעוד מספר שבועות, וסביר להניח שיוולדו ללא בעיות מיוחדות.

שאלתנו איפוא היא: מה יש לאשה ולמטפלים בה לעשות במקרה דנן?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

נראה שהדרך השניה, להיות בשב ואל תעשה, עדיפה, כי למה להכניס את העוברים הבריאים, היכולים לסיים את ההריון שלהם ברחם אמם, לסבל גדול ולמומים, וגם לסכנה, שהרי כל פג נחשב לחולה מסוכן, רק שאנו מקוים בס"ד שנצליח לרפאותו.

הגע עצמך, ראובן שנמצא בסכנה, כי איבד את שתי כליותיו, האם מותר לנו לתפוס את שמעון ולנתחו, ולהוציא ממנו כליה אחת, כדי להשתילה בראובן ולהציל את חייו?! ודאי שהדבר אסור. ואפילו לשיטת הרקאנטי (סימן ת"ע, הובא בפתחי תשובה יור"ד סימן קנ"ז ס"ק ט"ו), שסובר שאדם חייב לאבד אבר כדי להציל את חיי חבירו, דבריו נאמרו ביחס לאדם עצמו, שהוא חייב לתרום את ידו כדי להציל את חיי חבירו, כי עליו נאמרה מצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא י"ט, ט"ז), אבל לנו אין כל זכות לעשות פעולה כזאת, לאבד אבר של אחד כדי להציל את חיי חבירו.

ולכן גם בענייננו, אין לאשה זכות להנתח, ולהביא עוברים לכלל עיוורון, פגיעה מוחית ומומים, כדי להציל את אחיהם הנמצא במצוקה. ואף על פי שמסתבר שאם לא תנותח הוא ימות, בכל זאת אין הצדקה לנתח, ולהוציא את האחים הבריאים לידי סכנה, כדי שבזה ינצל האח שבמצוקה.

לסיכום: עדיף לבחור בדרך השניה ולהיות בשב ואל תעשה.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.