השבת שלי עם שי גבסו

השבת מבחינתי היא... מעל הזמן. אף לא תחושה של רגע אחד מפוספס, של רגע אחד שיכול היה להיות מנוצל למשהו יותר טוב. אף לא חרטה. יש משהו שלם בשבת. רגעים שלמים. שנים הייתי מפחד ממנה, מהשבת. לא יודע למה בדיוק. היום אני אוהב אותהסדר היום שלי בשבת... לא קבוע. אני מתחלק עם השבת כל פעם במקום אחר, עם נוף אחר. השבתות שלי הם ´לכו ונלכה´. אז יוצא שגם הסדר בתוכה קצת משתנה, בהתאם לאנשים ולמקומות. הבסיס הוא אותו בסיס - תפילה בערב שבת, תפילה בבוקר ואחר הצהרים. השאר נתון לשינויים.

בית הכנסת שלי... משתנה. אין לי אחד קבוע, ויש רבים שנחרטו בי. כאלה שאני ממריא במיוחד בהם: בית הכנסת "יאנג יזראל" בפתח תקווה, בית הכנסת "זכרון הדרים" אצל ההורים שלי בראשון לציון, וגם בתי הכנסת בעפרה, במגדל ועוד. יש הרבה.

בדרך כלל אני לא עושה את זה בימי חול, אבל בשבת... אני רואה את המשפחה שלי. זה זמן טוב לשבת ולדבר. לא כל כך יוצא לי לראות אותם במהלך השבוע, ובשבת זה הזמן לשבת ביחד.

כשיוצאת השבת, הדבר הראשון שאני עושה... זה לנסוע. עם מוזיקה. נוסע, לא חשוב לאן. אני כבר אחליט אחרי שאתחיל לנסוע. בכלל, ביציאת השבת אני מרגיש מן ערפל באזור הכתפיים, הגרון והלב. בלגן אחד גדול.