המטרה הושגה בהצלחה

"אני מתחייב לך שאם אזכה בלוטו אתן חצי לצדקה", הבטיח יהודי מול ארון הקודש לבורא עולם. מילא כרטיס הגרלה, ולא זכה.

פנה האיש לכנסייה. "אם אזכה בלוטו, אתרום חצי מהסכום לכנסייה", אמר לאותו-האיש. מילא כרטיס ו... זכה!

נענה היהודי: "כעת אני יודע שהאלוקים האמיתי היחיד הוא בורא עולם. כל השאר - אפסים".

חבריו השתוממו. אבל רק אחרי שהבטחת חצי לכנסייה זכית. אלוקים לא עזר לך לזכות.

"ומה אתם חושבים?" השיב בתרועת ניצחון, "אלוקים ידע שאני לא מתכוון לתת כלום. ישו לא קלט שעבדתי עליו"...

* * *

אחרי עשרים שנה בבית לבן שב יעקב לארץ כנען לאביו. לאחר המפגש הדרמטי המשתרע על חצי מהפרשה – עם עשו אחיו – מתעכב יעקב בדרך עוד שנה וחצי, וכך מתואר בתורה: "ויעקב נסע סוכותה, ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות".

סבורים היינו על פי פשוטו של מקרא שיעקב אבינו בנה בית לו ולמשפחתו, ולצאנו עשה סככות (סוכות), אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל תרגם את המילה בית בצורה רוחנית יותר: "ובנא ליה בי מדרשא". יעקב בנה לו בית מדרש.

ומי קרא למקום בשם "סוכות"? מבאר רבינו חיים בן עטר, אור החיים הקדוש: "אולי כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה מה שלא עשה כן אדם קודם, שיכין סוכה לבהמות, ולשינוי חדש קרא המקום עליו".

ביאורם של דברים: יעקב אבינו היה הראשון בעולם שדאג לסבלם של הצאן, שלא יהיה להם קר, שלא יסבלו מן השמש הקופחת, לכך בנה עבורם סככות. בשל כך, קראה התורה למקום "סוכות" להנציח את רחמיו של יעקב על הצאן.

בספר "אזור אליהו", לרבי אליהו הורשובסקי, אב"ד הובניב, מקשה קושיה כמעט מתבקשת בפשטותה: יונתן בן עוזיאל מבאר לנו שיעקב בנה בית מדרש לתורה, וחוץ מזה בנה סככות לצאנו ברחמיו על בעלי החיים. על מה ולמה ראתה התורה להנציח את דאגתו של יעקב לצאן, ולא קראה למקום "בית" ללמד שהדבר החשוב מכל הוא לימוד תורה?!

חז"ל בתלמוד (פסחים ח.:) לימדונו: "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא, הרי זה צדיק גמור". מבאר רש"י שם במקום, מה הפירוש "צדיק גמור": "בדבר זה (הוא צדיק גמור), ולא אמרינן שלא לשמה עושה. אלא קיים מצות בוראו שציווהו לעשות צדקה, ומתכוון אף להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיו בניו".

אדם הנודב סכום כסף לצדקה וברצונו להשיג בנתינה זו מטרה גשמית, אין הדבר פסול מבחינת התורה והנתינה אף נקראת צדקה מעולה.

כלל זה צריך ביאור. הן כולנו מכירים את דברי חז"ל שהמצוות לא ניתנו לנו להנאה, ואין לנו לעשות את המצוות על מנת להשיג בהן מטרה כזו או אחרת מלבד עשיית רצון ה'. יתירה מזו – דברים חמורים נאמרו בחז"ל על הלומד תורה על מנת שיקראוהו רבי או שיכבדוהו בשל תורתו. מה נשתנתה אפוא מצות צדקה משאר המצוות שמותר לעשותה בכדי להרוויח רווח כלשהו כבריאות או הצלחה?

שמעתי על כך ביאור נפלא, אינני זוכר בשם מי: מצות הצדקה, כמו כל המצוות, עמקו סודותיה וטעמיה הרוחניים, ולנו ניתנו גם טעמים רבים המבארים מצוה זו. אולם במצוה זו יש כוונה יוצאת דופן ממצוות אחרות ופשוטה בהרבה מטעמים רוחניים, והיא: שלעני יהיה כסף בכדי לכלכל את עצמו.

יהודי המתאמץ להעניק לעני מכספו על מנת שיוכל להתקיים, על מנת שירווח לו מעט ממצוקתו, הרי שהמטרה הראשית והראשונה הושגה. שאר ה"תוספות הנלוות" למצוה זו, כגון: כוונה לשם שמים, רצון לעשות מצות הבורא, כל אלו – מעלות נוספות הן במצות הצדקה. אבל העיקר נעשה על הצד הטוב.

אי לכך, גם אם יקיים היהודי הנותן מצוה זו על מנת שיחיה בנו או שירבה שכרו לעולם שכולו ארוך – עדיין מבחינת נתינת הצדקה המעשה נעשה בשלמות.

                                                             ***

נשוב לקושיית ה"אזור אליהו", מה טעם נקרא המקום "סוכות" ולא "בית מדרש"?

יעקב אבינו חשש שתפילתו ותורתו לא נעשו בשלמות מספקת. לכן קרא למקום שם שינציח את הפעולה שנעשתה מתוך מאה אחוזי דאגה לזולת. עשיית סככות לבעלי החיים שיסבלו כמה שפחות. פעולה שנעשתה עבור הזולת - ראוי לה שתונצח לדורות עולם. מטרה זו הושגה במלואה.