הָאַדְמוֹ"ר מצאנז קלויזנבורג: בְּכִי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה

פַיְבִישׁ טָפַח עַל כָּרִיתוֹ וְהָפַךְ אוֹתָהּ לַצַּד הַשֵּׁנִי. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי עַכְשָׁו יַצְלִיחַ לִישֹׁן טוֹב יוֹתֵר? אַחַר כָּךְ נִסָּה לְהֵיטִיב אֶת הַשְּׂמִיכָה וּלְיַשֵּׁר אֶת הַסָּדִין - אַךְ לַשָּׁוְא. כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ לֹא הוֹעִילוּ. הַכָּרִית נוֹחָה, הַמִּזְרָן בְּסֵדֶר גָּמוּר, וְגַם הַשְּׂמִיכָה מְחַמֶּמֶת כַּהֹגֶן. רַק הַבְּכִיּוֹת...הַבְּכִיּוֹת הָעוֹלוֹת בְּאָזְנָיו אֵינָן נוֹתְנוֹת לוֹ מָנוֹחַ.

בְּכָל לַיְלָה הוֹלֵךְ פַיְבִישׁ לִישֹׁן בְּשָׁעָה קְבוּעָה. הוּא נִרְדָּם חִישׁ קַל, אֲבָל מַהֵר מְאֹד הוּא מִתְעוֹרֵר לְקוֹל בְּכִיּוֹת שֶׁבּוֹקְעוֹת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן חָשַׁב שֶׁאַךְ מִקְרֶה הוּא. "בְּוַדַּאי מִישֶׁהוּ שֶׁקְּרוֹב מִשְׁפַּחְתּוֹ חָלָה מַגִּיעַ לְכָאן לְהִתְפַּלֵּל", אָמַר לְעַצְמוֹ, הִסְתּוֹבֵב לַצַּד הַשֵּׁנִי וְאַחֲרֵי דַּקּוֹת סְפוּרוֹת נִרְדַּם בַּשֵּׁנִית. אֲבָל לְמָחֳרָת הִתְעוֹרֵר שׁוּב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אָרַךְ לוֹ זְמַן לְהָבִין מַה הֵעִיר אוֹתוֹ. רַק אַחֲרֵי דַּקָּה קָלַט שֶׁהַקּוֹלוֹת הַמִּסְתּוֹרִיִּים הֵם שֶׁהֵעִירוּ אוֹתוֹ שׁוּב. קוֹל מוּזָר שֶׁל בְּכִי עָלָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, מִי שֶׁבָּכָה בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם שָׁב וּבָכָה...

עוֹד יוֹם עָבַר, וְהַלַּיְלָה הִגִּיעַ. הַאִם גַּם הַלַּיְלָה אֶשְׁמַע אֶת הַבְּכִיּוֹת הָאֵלּוּ? שָׁאַל פַיְבִישׁ אֶת עַצְמוֹ. בְּמֶתַח קַל עָלָה עַל יְצוּעוֹ וְהָלַךְ לִישֹׁן, מְקַוֶּה שֶׁהַלַּיְלָה הַזֶּה יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם, אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, גַּם בַּלַּיְלָה הַזֶּה עָלוּ הַבְּכִיּוֹת וְהִגִּיעוּ עַד לְחַלּוֹנוֹ, הֵעִירוּ אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ וְלֹא הֵנִיחוּ לוֹ לַחְזֹר וּלְהֵרָדֵם שׁוּב.

מַה קּוֹרֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה? מִי הוּא זֶה הַבּוֹכֶה שָׁם בְּכָל לַיְלָה? לָמָּה הוּא מַטְרִיד אוֹתִי וְגוֹזֵל אֶת מְנוּחָתִי כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ? הַשְּׁאֵלוֹת הִטְרִידוּ אֶת פַיְבִישׁ, הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ וְלֹא נָתְנוּ לוֹ מָנוֹחַ. לִרְגָעִים שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ אִם הוּא מְדַמְיֵן, בִּזְמַן אַחֵר חָשַׁב שֶׁבְּוַדַּאי מְדֻבָּר בְּצַדִּיק מִסְתּוֹרִי שֶׁמְּקוֹנֵן עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְאַחֲרֵי רֶגַע נוֹסָף חָשַׁב שֶׁאוּלַי מְדֻבָּר בְּמִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרָה קָשָׁה וְהוּא בָּא כָּל לַיְלָה לִבְכּוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת...

אִלּוּ הָיָה מְדֻבָּר בְּאֵרוּעַ חַד-פַּעֲמִי, הָיָה מִן הַסְּתָם שׁוֹכֵחַ אוֹתוֹ וְעוֹבֵר לְסֵדֶר הַיּוֹם. אֲבָל הַבְּכִי חָזַר עַל עַצְמוֹ לַיְלָה אַחֲרֵי לַיְלָה, הֵעִיר אֶת פַיְבִישׁ מִשְּׁנָתוֹ וְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הִתְעוֹרֵר שׁוּב פַיְבִישׁ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל הַבְּכִיּוֹת הַמִּסְתּוֹרִיּוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הוּא הִתְיַשֵּׁב בְּמִטָּתוֹ וְהֶחְלִיט לָשִׂים קֵץ לָעִנְיָן.

אֲנִי לֹא מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְעַנּוֹת בִּסְפֵקוֹת וּבִשְׁאֵלוֹת, אָמַר פַיְבִישׁ לְעַצְמוֹ בְּהֶחְלֵטִיּוּת. אֶאֱזֹר אֹמֶץ, אֵרֵד בְּעַצְמִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאֶבְדֹּק אֶת מְקוֹר הַבְּכִי.

יָצָא פַיְבִישׁ מֵהַבַּיִת. שָׁמַיִם שְׁחֹרִים הִבִּיטוּ בּוֹ אֲפֵלִים וְדוֹמְמִים. פַיְבִישׁ הֶחְזִיר לָהֶם מַבָּט בְּרֹגֶז קַל. לָמָּה הַשָּׁמַיִם שְׁחֹרִים כָּל כָּךְ, וְלָמָּה הוּא מְפַחֵד כָּל כָּךְ?

הֵיטֵב יָדַע פַיְבִישׁ לָמָּה הוּא מְפַחֵד. לֹא הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹרִים מַפְחִידִים אוֹתוֹ, גַּם לֹא הָאֲפֵלָה אוֹ הַדְּמָמָה בָּרְחוֹבוֹת. הוּא מְפַחֵד מְאֹד מֵהַבְּכִי חֲסַר הַפֵּשֶׁר, הוּא חוֹשֵׁשׁ לְהִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ מֻשָּׂג אֶת מִי יִפְגֹּשׁ שָׁם. מִיהִי הַדְּמוּת הַמִּסְתּוֹרִית הַזּוֹ, שֶׁכָּל לַיְלָה בּוֹכָה שָׁם בְּכִי תַּמְרוּרִים?

צַעַד וְעוֹד צַעַד... פַיְבִישׁ נָשַׁם עָמֹק, מַרְגִּישׁ אֵיךְ הַפַּחַד חוֹדֵר לְתוֹכוֹ וְכוֹבֵשׁ בּוֹ עוֹד וָעוֹד שְׁטָחִים... לְרֶגַע רָצָה לַעֲזֹב אֶת הַכֹּל וְלִבְרֹחַ: מָה אִכְפַּת לִי מִי בּוֹכֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְכּוֹת, שֶׁיַּמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת... הוּא סִנֵּן לְעַצְמוֹ לְרֶגַע, אֲבָל רַק לְרֶגַע. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְגַּבְּרָה בּוֹ הַסַּקְרָנוּת. פַיְבִישׁ הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד וּלְפַצֵּחַ אֶת הַחִידָה.

פְּסִיעָה וְעוֹד פְּסִיעָה... בֵּית הַכְּנֶסֶת נִרְאָה עַכְשָׁו גָּדוֹל מִתָּמִיד, וּבְרֶקַע הַחֲשֵׁכָה הוּא זָהַר בִּמְיֻחָד. פַיְבִישׁ הִרְגִּישׁ דְּקִירָה קְטַנָּה בְּלִבּוֹ. כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵאָז בִּקֵּר כָּאן לָאַחֲרוֹנָה? כַּמָּה זְמַן עָבַר מֵאָז דָּרְכָה כַּף רַגְלוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת?

הָיוּ יָמִים שֶׁבָּהֶם עוֹד הָיָה מַגִּיעַ לְכָאן לְהִתְפַּלֵּל, אֲבָל כְּבָר לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת סָר מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וּמֵאָז לֹא פָּקַד אֶת הַמָּקוֹם כְּלָל. הַפַּעַם הוּא מַגִּיעַ לְכָאן שׁוּב, אֲבָל בִּנְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת לְגַמְרֵי...

מִקָּרוֹב נִשְׁמַע הַבְּכִי חָזָק יוֹתֵר וְעָצְמָתִי הַרְבֵּה יוֹתֵר. לְפַיְבִישׁ נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַקּוֹל הוּא קוֹלוֹ שֶׁל יֶלֶד... הַאִם הוּא טוֹעֶה?

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, מִבְּלִי לְהַשְׁמִיעַ רַחַשׁ, פָּתַח פַיְבִישׁ אֶת דֶּלֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת. אֶת מִי הוּא עָתִיד לִפְגֹּשׁ? אִישׁ עָנִי? חוֹלֶה? אֻמְלָל?

לֹא וָלֹא. אַף אַחַת מֵהַתַּחֲזִיּוֹת לֹא הִתְגַּלְּתָה כִּנְכוֹנָה. עֵינָיו שֶׁל פַיְבִישׁ נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה. מוּלוֹ נִצַּב יְהוּדָהלֶ'ה... בְּנוֹ שֶׁל רַב הָעִיר רוּדְנִיק. הַיֶּלֶד הָרַךְ שֶׁיִּהְיֶה בֶּעָתִיד הָרַבִּי מִצַּאנְז... הוּא פּוֹרֵשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְבַקֵּשׁ בִּבְכִי גָּדוֹל סְלִיחָה וְכַפָּרָה עַל חֲטָאָיו...

פָּנָיו שֶׁל פַיְבִישׁ הוֹרִיקוּ וְהוּא עָמַד בְּלִי נוֹעַ. אַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם הַיֶּלֶד הָרַךְ וְהַטָּהוֹר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל חֲטָאָיו, הִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתוֹ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בַּהֲבָנַת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ", הִתְנַגֵּן הַקּוֹל הַמָּתוֹק בִּבְכִי אֲמִתִּי וְטָהוֹר. אַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד שֶׁד' יִפְדֶּה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַצָּרוֹת וּמֵהַגָּלוּת הַמָּרָה...

פַיְבִישׁ נָסוֹג לְאָחוֹר, וְחֶרֶשׁ חֶרֶשׁ סָגַר אַחֲרָיו אֶת הַדֶּלֶת. שֶׁהַיֶּלֶד לֹא יֵדַע, שֶׁלֹּא יַבְחִין שֶׁמִּישֶׁהוּ רָאָה אוֹתוֹ.

"זֶהוּ, פָּתַרְתָּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה, פַיְבִישׁ", הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ וְעֶצֶב בִּלְתִּי מֻסְבָּר פָּשַׁט בְּתוֹכוֹ, "אַתָּה יָכוֹל לַחְזֹר הַבַּיְתָה וּלְהַמְשִׁיךְ לִישֹׁן". אֲבָל פַיְבִישׁ לֹא זָז. רַגְלָיו כְּבֵדוֹת כָּעוֹפֶרֶת, וְהוּא נִצָּב עַל מְקוֹמוֹ עֲמוּס מַחְשָׁבוֹת...

רְאֵה אֶת הַיֶּלֶד הַטָּהוֹר הַזֶּה, פַיְבִישׁ, גָּעַר בְּעַצְמוֹ, רְאֵה אוֹתוֹ, רְאֵה אֵיךְ הוּא מִתְפַּלֵּל! אֵיךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵד' שֶׁיִּסְלַח לוֹ עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁלּוֹ! הַיֶּלֶד הָרַךְ שֶׁלֹּא חָטָא מִתְחַטֵּא בְּכָזוֹ אַהֲבָה, וְאַתָּה, מָה אִתְּךָ? מָתַי גַּם לְךָ יִהְיֶה שֵׂכֶל לְבַקֵּשׁ מֵד' סְלִיחָה?

שָׁבוּר וְרָצוּץ חָזַר פַיְבִישׁ לְבֵיתוֹ. הוּא נִסָּה לְהַמְשִׁיךְ לִישֹׁן, בִּקֵּשׁ לִשְׁכֹּחַ אֶת מַה שֶּׁשָּׁמַע וְרָאָה, אֲבָל הַמַּרְאוֹת לֹא עָזְבוּ אוֹתוֹ. שׁוּב וָשׁוּב נִשְׁמְעוּ בְּאָזְנָיו קוֹלוֹת הַיֶּלֶד הַטָּהוֹר וְהַקָּטָן, שֶׁמִּתְחַנֵּן לַד' שֶׁיִּסְלַח לוֹ...

וּפַיְבִישׁ נִכְנַע בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְמַצְפּוּנוֹ. הוּא עָזַב אֶת דַּרְכּוֹ הָרָעָה וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה....

מִפִּיו שֶׁל פַיְבִישׁ נוֹדַע הַדָּבָר לְרַבִּי הֶרְשָׁלֶ'ה, רַבָּהּ שֶׁל רוּדְנִיק. הוּא שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אַךְ בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יְגַלּוּ לִבְנוֹ דָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּזוּחַ עָלָיו דַּעְתּוֹ אַף לְרֶגַע קַל...

מתולדותיו:

הָאַדְמוֹ"ר מצאנז קלויזנבורג נוֹלַד בְּד' בִּשְׁבָט תרס"ה לאביו רבי צבי מרודניק שהיה נכדו של 'הדברי חיים' מצאנז. מִיַּלְדוּתוֹ התפרסם בהתמדתו, נוֹדַע כְּעִלּוּי וְהֻסְמַךְ לְהוֹרָאָה כְּבָר בְּגִיל ארבעה עשר.

בהיותו כבן עשרים ואחת התמנה לרבה של קלויזנבורג, ולמרות גילו הצעיר התאהב על בני המקום. בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה הָיָה בְּמַחֲנֵות וסבל ייסורים קשים ביותר כשגם אִשְׁתּוֹ וְאַחַד עָשָׂר יְלָדָיו נהֶרְגו, אך גַם בַּזְמַנִּים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר הִקְפִּיד עַל שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת וְחִזֵּק אֶת הַיְהוּדִים סְבִיבוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

לְאַחַר הַמִּלְחָמָה עזר רבות לניצולים והֵקִים מוֹסְדוֹת תּוֹרָה וְחִנּוּךְ בְּשֵׁם 'שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה'. הקים את קרית צאנז בנתניה ואת בית החולים לניאדו וכן יסד את מפעל הש"ס העולמי. תפילותיו ותורתו היו באש להבה שחיזקו את כל שומעיהם. 

נלב"ע בט' תמוז תשנ"ד.  זיע"א.