עֶזְרָא הִסְתַּכֵּל עַל מְנוֹרַת הַנֵּפְטְ, וְהִתְלַבֵּט. הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת אוֹמֶרֶת שאָסוּר לוֹ לָשֶׁבֶת לְבַד עִם הַנֵּר. "תּוּכַל לִלְמֹד", אָמְרָה אִמָּא. "מִמֵּילָא כל הַהֲנָאָה שֶׁלִּי הִיא לִרְאוֹת אוֹתְךָ לוֹמֵד". לְרֶגַע הִתְחוֹלְלָה בְּקִרְבּוֹ מִלְחָמָה. מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת? לִסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָאֹ, כְּדֵי שֶׁאִמָּא הָעֲיֵפָה תּוּכַל לָלֶכֶת לִישֹׁן? לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד?
"מְסֹר לִי אֶת כָּל כַּסְפְּךָ", נָבַח הַקָּצִין בְּזַעַם, "וְאִם לֹא, תּוּמְתוּ כֻּלְּכֶם בִּירִיָּה". רַבִּי מֹשֶׁה אַבְרָהָם בֵּרֵךְ בְּקוֹל וּלְאַט "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ", וְשָׁתָה בְּנִיחוּתָא, כְּאִלּוּ החיילים הגרמנים לֹא הִתְכַּווְּנוּ לִירוֹת בּוֹ וּבְכָל יְלָדָיו בְּעוֹד דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם...
שְׁנֵי נְּעָרִים נִכְנְסוּ לַחֲנוּת, גָּנְבוּ דְּבָרִים וְהִסְתַּלְּקוּ. הַנַּעַר הַחֶנְוָנִי עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, לֹא הִבְחִין בִּכְנִיסָתָם אוֹ בִּיצִיאָתָם, לֹא הִבְחִין בַּשָּׁלָל שֶׁהֵם לָקְחוּ אִתָּם וּבַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הִסְתַּלְּקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם בִּצְּעוּ אֶת מְלַאכְתָּם הוּא הָיָה בְּמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי, כָּל כֻּלּוֹ עָסוּק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה
בְּכָל לַיְלָה הוֹלֵךְ פַיְבִישׁ לִישֹׁן בְּשָׁעָה קְבוּעָה. הוּא נִרְדָּם חִישׁ קַל, אֲבָל מַהֵר מְאֹד הוּא מִתְעוֹרֵר לְקוֹל בְּכִיּוֹת שֶׁבּוֹקְעוֹת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת הַסָּמוּךְ. מַה קּוֹרֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה? מִי הוּא זֶה הַבּוֹכֶה שָׁם בְּכָל לַיְלָה?
רַבִּי דָּוִד, אָבִיו שֶׁל מוֹיְשָׁלֶ'ה, עוֹמֵד מֵהַצַּד וּלְרֶגַע מַחְוִירוֹת פָּנָיו. שָׁקֵט הוּא מִטִּבְעוֹ, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּקוֹל, אוּלָם הַפַּעַם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל עַצְמוֹ, וְהוּא זוֹעֵק בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר: "מָה אַתֶּם עוֹשִׂים, רַבּוֹתַי? הֲרֵי אַתֶּם הוֹרְסִים אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי!"
בְּאַחַד הַבְּקָרִים הִתְעוֹרֵר הַנַּעַר מֻקְדָּם וְרָאָה אֶת דּוֹדוֹ הַגָּדוֹל קָם מִשְּׁנָתוֹ. חוּשׁ פְּנִימִי לָחַשׁ לַנַּעַר שֶׁלֹּא כְּדַאי לוֹ לָקוּם, כִּי הַמַּחֲזֶה שֶׁהוּא עָתִיד לִרְאוֹת לֹא יִשָּׁכַח מִזִּכְרוֹנוֹ גַּם כְּשֶׁיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים... מה היה אותו מחזה?
