סיפור אמיתי: חוט השערה
"צר לי לומר לכם, אבל פגע בבתכם חיידק טורף אלים ביותר בשם מנינגוקוקוס", אמר הרופא להוריה של עטרה. "הסיכוי להחלים ממנו, בשלב זה, אפסי. אין לבתכם סיכוי רב להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות"
- עודד מזרחי
- י"ז חשון התשע"ד
בערב יום כיפור נולדה בת לאלדד ולאביגל מכוכב השחר, והם העניקו לה את השם עטרת, המכתיר את הקדוש ברוך הוא. עד גיל ארבע הייתה עטרת ילדה מקסימה ובריאה לחלוטין.
יום אחד עלה לפתע חומה והיא החלה להקיא. הרופא בקופת חולים אבחן אצלה וירוס. כשבוע לאחר מכן מצבה החריף, הקאותיה גברו, והמדחום הורה על 40.2 מעלות.
הוריה נסעו עמה בבהילות למרכז לרפואה דחופה, שם נבדקה בבדיקות שגרתיות. לאביגל הייתה תחושה לא טובה, והיא ביקשה מהרופא לבדוק אם מדובר בדלקת קרום המח. הרופא לא נעתר להפצרתה, ושלחם לביתם.
עטרת חזרה עם הוריה, ומצבה הידרדר. באותו ערב הופיעו שטפי דם על פניה. הוריה סברו שהדבר נובע מחום גופה, נתנו לה לשתות אקמול והשכיבוה לישון. למחרת בבוקר כל גופה היה מלא בשטפי דם. ההורים התייעצו עם ד"ר ארליכמן ונסעו למיון ילדים ב"שערי צדק". הם נכנסו לחדר מיון, והיו בטוחים שימתינו כמה שעות עד שיירשמו ובתם תטופל, אבל אחות בשם תקווה קלטה את מצבה החמור של עטרת, והריצה אותה לחדר הטיפולים. בתוך שניות התמלא החדר ברופאים ואחיות שלבשו על פניהם מסכות בד. הם חיברו את עטרת למכשירים שונים ולעירויים למיניהם. אחד הרופאים עדכן את ההורים המודאגים:
"צר לי לומר לכם, אבל פגע בבתכם חיידק טורף אלים ביותר בשם מנינגוקוקוס. הסיכוי להחלים ממנו, בשלב שבו הגיעה לכאן, אפסי. אין לבתכם סיכוי רב להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות".
אלדד ואביגל נדהמו. לא תיארו לעצמם שמצבה של בתם כה אנוש. הם חשו חסרי אונים ובכו כפי שלא בכו מעודם.
ואז קרה לאביגל דבר מיוחד. תחושה חזקה מאוד של אמונה מילאה את נפשה. היא אמרה לבעלה: "לרופא יש ידע רפואי והוא חייב למסור לנו אותו, אבל לנו יש את ריבונו של עולם, שהוא קובע מי יחיה ומי ימות. אני מרגישה את רחמנותו ובטוחה במאה אחוז, לא ב-99.9, שעטרת תבריא ותחזור להיות ילדה מקסימה כמו שהיתה!".
מאותו רגע הרגישו שניהם עוצמה רבה. הם החלו להתפלל ולקרוא תהילים, הודיעו לקרוביהם ומכריהם שיתפללו על ילדתם שנמצאת בטיפול נמרץ, ופנו לכמה מגדולי ישראל שיתפללו בעבורה. הרב מרדכי אליהו זצ"ל הנחה אותם לערוך לה פדיון נפש ופדיון כפרות, וכך עשו.
צוות רופאים היה צמוד לעטרת המורדמת ומונשמת במשך עשרים וארבע שעות, והשגיח עליה ללא הרף. בשבת הוחלט להוריד את מינוני ההרדמה ולנסות להעירה. עטרת החלה להגיב באיטיות רבה ואף החלה לדבר. לאחר שבוע הוחלט להעבירה למחלקת ילדים. גופה היה רפוי לגמרי והיא הקיאה ושלשלה ללא הרף. במשך שתי יממות שלמות צעקה ובכתה, עם שתי הפסקות קצרצרות של שינה טרופה.
האם אביגל, שלא נרדמה כלל במשך כל אותה עת, חזרה מותשת לכוכב השחר והלכה למשפחת עוז, שאצלם השאירה את יתר ילדיה. לאחר שאביגל סיפרה לאם, נעמי, על המצב שמוסיף להיות קריטי, היא אספה בתוך חמש דקות תריסר נשים, שישבו וקראו בדאגה תהילים המחולק וערכו סעודת אמנים, כשכל אחת מברכת על מזונות, גפן, עץ, אדמה ושהכל - מג"ע א"ש, והיתר עונות אחריה אמן. לאחר מכן אביגל קראה את נשמת כל חי, וחשה כל מילה בעוצמה רבה. למחרת בבוקר התקשר אלדד וסיפר לאשתו בהתרגשות:
"עטרת נרדמה אתמול בעשר בלילה, וכעת היא ערה".
"הצלחת לדבר איתה?"
"כן, היא סיפרה לי על הקדוש ברוך הוא".
"מה היא אמרה לך?"
"היא אומרת שיש רק אלוקים אחד ולא שניים, הוא שקוף ולא כחול כמו שחשבה קודם, הוא נמצא בכל מקום, אבל לא רואים אותו, ושהוא אוהב אותה ושומר עליה...".
אביגל נסעה מיד לבית החולים, וכאשר בתה אמרה חלושות "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", חלפה באם צמרמורת. מעולם לא היו המילים הללו כה מוחשיות. חשה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יושב על מיטתה של בתה, אוחז בידה, ומלטף את ראשה.
מאותו בוקר החל מצבה של עטרת להשתפר. לאחר שבוע שוחררה מבית החולים כשכל גופה רפוי עדיין וקשור לכסא גלגלים בעזרת סדין כדי שלא תיפול. אט אט הוטב מצבה ולאחר כחודש שבה לגן הילדים.בתקופת ההחלמה קראו אלדד ואביגל על פגיעתו הקשה של החיידק הנדיר, אשר פוגע בלב, בריאות, במעיים ובכליות, גורם לדלקת קרום המח ולקריסת מערכות מהירה, ויוצא בצורת שטפי דם. כאשר מופיעים הכתמים הללו, עוברות בדרך כלל כמה שעות עד שהחולה הולך לעולמו.
ד"ר ארליכמן אמר בסעודת ההודיה: "עטרת היתה כבר כולה בעולם הבא. רק שערה אחת ממנה נשארה בעולם הזה, ובשערה הבודדת הזו משכנו אותה לעולם הזה..."הסיפור נכלל בספרו של עודד מזרחי, "עין רואה", בהוצאת "ראש יהודי". ליצירת קשר לסיפור אמונה מהחיים פנו למייל odedm@neto.net.il