הכמיהה של האדם אל התענוג

הציור מנסה לבטא את הכמיהה של האדם אל האלוקי, הטמיר, הנעלם. כולם מחפשים תענוג והנאה. הרמח"ל בתחילת ספרו "מסילת ישרים" אומר שהאדם לא נברא אלא כדי להתענג על ה', וליהנות מזיו שכינתו - שזהו התענוג האמיתי, והעידון הגדול מכל העידונים שיכול להימצא.

הנה, בורא העולם אומר לנו: נכון, אתם צודקים. בראתי אתכם על מנת שתתענגו, אבל אתם מחפשים את העונג במקומות הלא נכונים, ולכן אתם סובלים כל הזמן. ה' ברא אותנו כך שתמיד נרגיש חוסר שלימות, במידה ונחפש את התענוג הזה במקומות אחרים חוץ ממנו.

רק באותם רגעים, שלרוב הם נדירים, בהם נרצה להדבק בו באמת, ולחוש את העונג ממנו – אז נרגיש שלימות. ה' ברא אותנו בלתי מושלמים כדי שנשלים ונשדרג את עצמנו באמצעות הכמיהה המתמדת וההתחברות אליו.  

לכן, הוא ברא בתוכנו חיסרון מתמיד.  גם אחרי שחווינו עונג של חיבור לעולם הרוחני, אנחנו נזרקים בחזרה,(בחינת " רצוא ושוב"), על מנת שייווצר לנו רצון חדש. כמיהה חדשה. והיא המעלית, הכלי, שיביא אותנו למדרגה גבוהה יותר של עונג רוחני, וכך הלאה עד אין סוף ממש…

רוצים לראות ציורים נוספים של אורית מרטין, הציירת? תוכלו לבקר באתר שלה