רשות הדיבור לשֶכל

שמי ריטה, נולדתי באוקראינה. בגיל שבע עשרה וחצי הגעתי עם משפחתי לניו יורק. במשך השנים התחלתי, בתהליך איטי אך בהתמדה, לשמור ולקיים מצוות. לא הפכתי לחרדית או קיצונית; לא החלפתי כמעט את סגנון הלבוש והחברה. חיי משלבים את חיי התורה עם חיי החברה האמריקאים. קיבלתי השכלה רחבה באחת מהאוניברסיטאות הטובות ביותר באמריקה ואני מגדלת ילדים שגם הם, כך אני רוצה, יקבלו השכלה, מקצוע ויכולת הסתגלות לחברה האמריקאית, בשילוב שמירה על מצוות התורה.

 אני פיזיקאית, אנליטית הרבה יותר מרגשית. המח אצלי שולט על הלב. ומצוות הטהרה, עם כל הפרטים והדיוקים שלה, לא כל כך מובנת וברורה במבט שכלי. זו עובדה.

בוודאי יש הרבה הסברים יפים וסיפורים עוד יותר יפים, איך המצווה הזאת משפרת את חיי הזוגיות וכמה היא מהווה סגולה לניסים. יכול להיות, אבל אלי סיפורי ניסים אף פעם לא דיברו. מחשבות רגשיות לא משפיעות עלי, כך הצהרתי. ריאלית שכמוני. הגיע הרגע בו הבנתי שלא הכל מתחיל ובוודאי שלא נגמר בשכל.יש דברים שחייבים לטעום כדי להבין. נסו לתאר למישהו טעם של תפוז שלעולם לא טעם פרי הדר; נסו להסביר במילים את עוצמתה של אהבת אם; האם יכולים כוחות השכל לסייע בתיאור כאב נפשי, למי שמעולם לא חווה אותו? היש מילים טכניות שישכילו לבטא התלהבות, קנאה, הערצה, עלבון, עבור יצור מעולם אחר, שלא מכיר את כל אלו מבפנים? לא, ועוד פעם, לא.

מצוות הטהרה גם היא, מאותן תופעות עלומות, אישיות, פנימיות, שלא ניתן לתאר במילים. צריך לחוות. בפועל. אני חוויתי. למרות הרציונאליות בה התפארתי, למרות השכל הקר שהיה לי לידיד נאמן, גופי ונפשי חשו את כוח האושר האנושי הטמון במצווה ייחודית זו. לכל הקוראות ספר זה, שגם אליהן סיפורי רגש אינם מדברים, אני קוראת; נסו ותיווכחו. רק אם תנסי בפועל, רק אם תקיימי בפועל- תרגישי. את לא תתחרטי, אני מבטיחה לך!

מח' מתחברות – טהרת המשפחה לפניות, הכוונה וייעוץ: 02-6301516, מייל mit@htv.co.il