עמיר בניון: כל אחד עסוק בתוך הקונכייה שלו

בשיר החדש "יוסף", מתוך האלבום הבא שלי, יש אינסוף נושאים - נושא בתוך נושא בתוך נושא, שעל כל אחד מהם - אפשר להרחיב בלי סוף. אבל הרעיון הכללי הוא שאם נשים לב, באותו אירוע היתה עוינות באוויר. יעקב אבינו אמנם לא שנא את בניו, אבל אהב יותר את יוסף. יוסף הביא את דיבתם בפני אביהם, ובשל כך האחים לא אהבו במיוחד את יוסף. הם גם אחזו בתחושות לא טובות כלפי אביהם, על כך שהעדיף את יוסף. בכל הסיפור של יוסף ואחיו, לא היה קשר אחד בריא במלוא האחוזים.

ובעניין כל הסיפור של יוסף והאחים, כן מחלוקת או לא מחלוקת - התורה מספרת לנו את המאורעות הללו כדי שנדע דבר מאוד פשוט: אי אפשר באמת לדעת מה התפקיד של כל אחד מאיתנו.

מי שמסתכל על כל ההתרחשויות ויודע את האמת לאמיתה, הוא רק הקדוש ברוך הוא. כל המחלוקות והניואנסים בין אנשים מאוד גדולים - רק אלוקים יכול להבין אותם. ואלו גם ההבדלים בין זרמים שונים ביהדות. הדבר מראה שגם אם אתה באמת יודע שאתה גדול הדור, ושאתה יוסף הצדיק, והקדוש ברוך הוא בעצמו גילה לך זאת, מה שלמדנו מיוסף זה שאתה צריך, למרות הכל, לשבת בענווה.

כלומר, בואו נשמור על צניעות. נשתדל להיות יראי שמיים בסתר כבגלוי. מי שיש לו מלמעלה איזו אסמכתא - בסדר גמור, אבל שלא נגיע למצב שבו כתונת הפסים שלנו תיקרע וישפכו עליה דם. אנחנו צריכים לנצל כישרונות רוחניים כדי לאהוב את ישראל ולהתקרב להשם, ולא כדי ללמוד קבלה מעשית או לפתוח חצר ישועות.

בימי 'צוק איתן' ראיתי אחדות מכל הקשתות ומכל הכיוונים. אולי צריך להכות בברזל בעודו חם. היום אני לא רואה שנאת אחים, אבל רואה שכל אחד לא באמת יודע על השני, לא כל אחד מבין את השני. אנשים עסוקים יותר בלפחד, כל אחד עסוק בקונכייה שלו, אז מעדיפים לתת לסטיגמות להישאר קיימות, ולהגיד 'נו, זה ממילא ככה'. אבל בתוך תוכנו אנחנו יודעים שזו לא חכמה, וצריכים להכיר האחד את חברו - אם אנחנו רוצים חיים יותר טובים. שלא כמו בשיר "יוסף", ששם אף אחד לא מכיר באמת את השני.