הרבנית ימימה מזרחי
למה קשה לנשים לסלוח?
הרבנית ימימה מזרחי מסבירה, בטור מיוחד של פרשה ואישה
- הרבנית ימימה מזרחי
- ה' תשרי התשע"ה
אנו בעשרת ימי תשובה ואחת העבודות החשובות של הזמן הזה היא לסלוח. אנחנו חייבות לעבוד על הסליחה, כדי להגיע ליום הכיפורים כשאנחנו קשורות; קשורות לעם ישראל וקשורות לקב"ה. "תראה ה' איך אני קשורה, איך אני מחוברת", תאמרי לו בתפילות יום כיפור. אבל בלי סליחה, את מפורדת ומפורקת.
האם יש הבדל בין גברים לנשים בעניין הסליחה? ודאי. "זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראה", אומרים חז"ל. אישה נעלבת כל כך מהר כי היא נבראה מצלעו של מישהו, מחלק קשה. לכן, על כל עלבון, היא צולעת שנה. יותר מכך – האישה נבראה ממקום פנימי, כחלק מגוף אחר. היא תמיד משויכת. כשמעליבים אותה, פוגעים בה בפחד הנטישה שלה. "איך אתה לא מתייחס עלי? איך אתה לא מגן עלי? הרי אני עצם מעצמך, בשר מבשרך!"
ועוד יותר מכך. כשהאישה נבראה, אדם כבר היה בסביבה. מהרגע הראשון ללידתה היה לה עם מי לתקשר ("אדם, אל תשאל מה עשתה לי הגי'רפה בסופר..."). ואילו הוא – עפר מן האדמה. עשוי חול. בהכללה, דורכים עליו והוא לא מרגיש באותה עוצמה כמוך.
ודווקא משום כך האישה, שפגיעותה גדולה, יודעת כמה חשובה לבקש סליחה. זה אמנם יהיה לה קשה, אבל היא תבקש סליחה.
"סליחה ז'וז'ו על מה שעשיתי לך בחתונה".
"איזו חתונה?"
"של ז'ורז'ט".
"מי זה ז'ורז'ט?"
"אחותך".
"טוב, מה עשית לי בחתונה?"
הוא לא זוכר. בהכללה, איש נעלב לאט. לכן הוא סולח מהר. ואילו אישה נעלבת מהר. לכן היא סולחת לאט.
בתפילת יום הכיפורים את אומרת את המילים "והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את שם ה' המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים על פניהם ומשתחווים".[1] כאשר את משתחווה, אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, עלייך ממש לומר בפה "הריני מקבלת על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". ולמה דווקא בשנייה הזאת – כדי להדגיש לעצמך, שכדי לסלוח צריך להתכופף.
בבית המקדש לא היה מקום להשתחוות. פשוט לא היה, הצפיפות היתה אדירה. וכתוב עומדים צפופים ומשתחווים מרווחים. איך יתכן נס כזה? כי כשאת אומרת "אני צודקת
ואתה טועה", האוויר ביניכם יהיה דחוס וצפוף. אך כשאת מוחלת, יהיה לכם מרווח נשימה.
וזה כל כך קשה. נשים אומרות לי "ימימה, אני לא מוכנה למחול לה" / "לא אמחל לבעל הזה, עשרים שנה אני סובלת ממנו, מה אני פראיירית?"
למה את מרגישה פראיירית כשאת סולחת? כי את יודעת: תיכף הוא שוב ידרוך לך על הראש. ואמנם, מדוע דורכים לך על הראש כשאת מוחלת? כי את לא באמת מוחלת; את סולחת, ו"לסלוח" זה נקודתי: סָלַחְתִּי - כִּדְבָרֶךָ[1]. "אני סולחת, אבל א-ל נקמות ה', הוא כבר ייפרע ממנו". תביני, זה לא בדיוק "לסלוח". זה נקרא למשוך עלבון, להיות אישה עלובה. וכשאת עלובה מזלזלים בך. ואילו "למחול" משמעו – מוחה בחול. כמו ילד שמצייר בחול, ובא גל ומוחה הכל. אישה סולחת נהיית אישה גדולה. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא[2] – ה', למה כולם יראים ממך? כי אתה כל הזמן סולח.
אני רוצה לומר פה משהו. הסליחה היא רעיון שבכלל לא בין אדם לחברו. היא בין אדם לעצמו. חטאו כלפייך, עוולו כלפייך. מנין תגייסי מחילה לאותו רשע? רק מזה שזה בינך לבינך. נכון, לא מגיע לו/ לה שתסלחי להם, אבל לך זה מגיע. סלחי, כי את גדולה. כמה אנחנו שרות בתחינה המצא לנו מחילה! – המטרה שלי היא להיות אישה מוחלת. מגיע לי להיות אישה מוחלת!
נכון, מי שפגע בך – לא מגיע לו שימחלו לך. אבל לך, יקירה, מגיע להיות אישה מוחלת. כי אם לא, אז את במלחמה בתוך עצמך. נלחמת כל הלילה באויב בלתי נראה, מדברת איתו, מתהפכת בשנתך ובעלך שואל אותך "עם מי את מדברת?"
"שקט!" את נובחת. "עם אמא שלך"...
ואם אינך מוחלת, את במלחמה. קראתי בספר "האם יש סיכוי לאהבה" שהמילה "סרטן" היא שתי מילים: "סר טינה". כשאת נלחמת, דעי לך שאת סופחת לתוכך גושים לנפש, והם הופכים ברבות הימים לגושים בגוף[3]. יאללה, תמחלי.
אני אומרת את זה לכולנו. גם לנשים שהעוול שעשו להן זועק לשמים. לנשות גוש קטיף הקטופות והיפות. לנשים מוכות, נשים עגונות. אני רוצה אתכן בריאות! אני רוצה אתכן חזקות, לא עלובות ומוקטנות! נכון – לא מגיע לו! אבל לך מגיע להיות אישה מוחלת. ואני אצעק את זה ברחובות. כי הלחימה היא מחלה.
מה תעשי? הפכי את הלחימה לחמלה. רחמי. הפכי את הלחימה לחמלה, ואז תהיה לך מחילה. את תהיי אישה בריאה. את שווה את זה.
תמיד לקראת יום כיפור אני מקבלת עשרות מיילים ושאלות בעל פה שחוזרים לאותו פצע פעור: "פגעו לי בגוף. למחול?"
והתשובה היא: כן.
ואסביר.
הרי למה את כל כך פוחדת למחול? כי זה כאילו המחילה נותנת לגיטימציה לרוע.
אך האמת היא שזה ההיפך המוחלט.
אם המחילה נותנת לגיטימציה לרוע בחייך, זה מפני שאת נשארת קשורה בו. את קשורה לרוע דרך הכעס שלך ודרך העלבון. שהם מוצדקים, אגב. אבל הם קושרים אותך לרוע שוב ושוב.
וכי האיש הרע יהפוך להיות איש מחוּל!? אולי כן ואולי לא. אלה חשבונות אלוקיים. אל תתערבי בהם. הסברתי השנה לתלמידות שלי שיש פטנט מהבעל שם טוב: לא למחול לרוע (כלומר לאיש הרע), אלא למחול לאירוע. להבין שהאירוע עצמו היה בו כדי להוציא ממך כוחות-על, לתת בך אמונה ועוצמה.
זו פשוט הליכה בדרכיו של הקב"ה. אנו אומרים לקב"ה כי עִמך הסליחה. ה', חלק מהמהות שלך היא היותך סולח. זה חלק אינהרנטי מדמותך. האם מגיע לנו שתסלח לנו? זו שאלה לא רלבנטית. אנחנו לא רלבנטיים בהיותו של הקב"ה סולח. כי עמך הסליחה; זה השם שלו: רחום, חנון, ארך אפיים. וזה בלי שום קשר למעשים שלנו.
נחזור לשאלת המוצא: פגעו בגופי – לסלוח? ואני אומרת: מה, אנחנו לא פגענו בגופו של הקב"ה? אז מה, הוא לא ימחל לנו?!
אני כותבת את זה בעדינות גדולה, בכאב גדול ובאמפתיה ענקית, רק בשבילך. כדי שסוף סוף תהיי אישה גאוּלה. תהיי מחוּלה.
אני מתבוננת במילים של הפיוט הנפלא "א-ל נורא עלילה, המצא לנו מחילה". כתב אותן רבי אברהם אבן עזרא שהחיים פגעו בו מאד. הוא היה עשיר, מפורסם ואהוב וסיים את חייו רעב, ללא קורת גג ומושא ללעג. וראו את המילים שהוא עצמו כתב:
אין אני מן התובעים עלבונם מן העולם
ואין אני מטיל דופי באף אדם
כי שתיתי מיד הזמן, משתי כוסותיו
ונתנסיתי בשתי פניו,
ופגעו בי תהפוכותיו,
ועברו עלי עלבונותיו.
ועכשיו תקשיבו חזק:
ואני עכשיו עני-עשיר.
מחוסר – וגביר.
למה?
כי אין עני גרוע מן הסִכלות,
ואין בדידות רעה מן הגאווה.
איזה מילים! "אני לא כועס על אף אחד", הוא אומר. "אני אולי תפרן, אבל התפרן הגדול ביותר הוא אדם טיפש. אין לך עני מן הטמבל, ואין לך בודד מן הגאווה". כך כותב האיש הכי עלוב, שהולך כמו מלך ואין בליבו על איש.
לפי האבן עזרא הגאון, מהן שתי התכונות שצריך כדי למחול? ענווה ושכל. אם את אישה חכמה, ואישה עם שכל, את מבינה: הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ??[1] מי שפגע בך היה הרי איזה כלי שרת. ברגע שיש לך שכל וענווה יאללה, מעבירים.
אישה מוחלת היא אישה גדולה, אישה חכמה, אישה בריאה בקשי סליחה. מחלי. את חייבת.
5 ישעיהו י' ט"ו
הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה, שזנחה את המקצוע לטובת אהבתה הגדולה - לימוד תורה לנשים בהיבט עדכני ורלוונטי לחיים. היא מרצה מבוקשת ברחבי הארץ והעולם, ושני ספריה "במה אברכך?" ו"פרשה ואישה" (הוצאת ידיעות ספרים), הפכו לרבי מכר. דרך מפעל עלוני פרשת השבוע שלה, "פרשה אישה" נשלח בכל שבוע עלון בנושאים של זוגיות, רווקות, הורות וחינוך ילדים, מצוות נשיות ודיון אקטואלי בענייני דיומא.
הכנסי לכאןכדי לקבל מתנת תוכן מיוחדת מהרבנית ימימה (בחינם).