את הסרטון הקצר שלפניכם, פרסם ברק אומגה לפני כחמשה חודשים, ביום האחרון של חודש אפריל. את הסרטון הוא הסריט ברגע של כאב, כזה שמתמשך עד היום - ורק הולך ומתעצם. בימים אלו הוא שב וקיבל ויראליות גבוהה, מה שמעיד על רלוונטיות יותר מתמיד. בסרטון הכואב שלו נראית השמדה של פלפלים – ללא סיבה. למעשה, ישנה סיבה, והיא מתסכלת ומעוררת זעם. הסיבה היא אליטה שמנה ודורסנית, שרוצה את הכסף של כולנו, מלאת אינטרסים אישיים, וכולם מסביב יכולים לאכול את הכובע - או להשמיד את הפלפלים.

קראו עוד: 

תופעה מדהימה בחולות עזה

תמונות נדירות: מרן זצ"ל במעמד ההכתרה לרב הראשי של תל אביב 

80 אגורות לקילו פלפל?

בראיון שערכנו איתו הסביר אומגה, חקלאי שמתגורר בערבה, על האבסורד המטורף שמתרחש תחת אפנו, על בל תשחית ברמות גבוהות במיוחד, ועל תהליך מיותר שהיה חוסך לכולנו הרבה מאוד כסף בארנק, ותורם לסלט הירקות קצת יותר פלפלים. בעקבות אותו מונופול לא ברור ועמוס פוליטיקה, מסרבים סיטונאים לקנות את הסחורה מהחקלאים, והם נאלצים להשמיד אותה. בפועל – הצרכן מקבל מוצר יקר פי כמה, והסחורה הטובה הולכת לפח.

ברק אומגה. מתוסכל מהמצב

"בערבה מסתמכים על 95 אחוז ייצוא", אומר אומגה. "כל שנה מסיימים את עונת הגידולים שנשלחת לחו"ל - באזור חודש אפריל, ואז נפנים לשוק המקומי. מה שקרה השנה זה שהייצוא נסגר מוקדם, כבר בשבוע הראשון של חודש ניסן. ואז קיבלנו הודעה מהסיטונאים - לא לשלוח סחורה לשוק המקומי".

מגדלים פלפלים שהולכים להשמדה

בתור חקלאים, לאומגה וחבריו אין מידע מדויק על המחיר של הפירות והירקות בשוק, הם נאלצים לסמוך על הסיטונאים, או יותר נכון, סמכו עד היום. "אנחנו מקבלים עדכון לאחר מעשה, בכמה נמכרו הפלפלים ולפי זה מקבלים רווח", הוא אומר. השיחות עם הסיטונאים התנהלו פחות או יותר באותו נוסח: "אין מחיר לפרי, חבל על הכסף", הם אמרו. ובכל זאת, התעקש אומגה, "כמה מקבלים"? "אולי 80 אגורות" – השיבו להם.

"לקטוף את הפלפל, לארוז, לשנע, עולה בערך שקל ושמונים אגורות לקילו. בואי נאמר בין שקל וחצי לשקל שמונים, תלוי בכמות שאתה שם במשטח וכו'. אז אם הסיטונאי אומר לי שאני אקבל 80 אגורות לקילו, איך שווה לי להוציא פלפלים, כשזה עולה לי כמעט שקל אחד יותר? ואז נשארה לי ברירה, או שאני משאיר תוצרת ומשווק, או שאני סוגר ברזים. ואל תחשבי שרק השליחה לסיטונאי עולה. גידול שדה עולה לחקלאי אלף שקל ביום".

"הם אמרו שאין מחיר לפלפל – אז סגרתי את הברזים"

לאחר ימים רבים של רדיפה אחרי סיטונאים ותשובות זהות, החליט אומגה שהוא סוגר את המים. "שבוע וחצי אחר שסגרתי את המים, נסעתי לקניות באילת", משחזר אומגה. "נכנסתי לאחת הרשתות וראיתי פלפל ב 11.90 - הכי זול! האמת שנכנסתי להלם. הרגשתי כאב לב אמיתי. שוב התקשרתי לסיטונאי, אבל הוא פטר אותי בהתחמקויות: 'לא יודע על מה אתה מדבר'. חזרתי מתוסכל ועצבני, החלטתי לספר לחברים בכל מקום איך הפלפלים מושמדים, ולמה? השמדתי באותה עונה 70 טון פלפלים – הפסד של 300 אלף שקל. ואני לא היחיד. בערבה הושמדו לפחות 4 עד 6 טון רק של פלפלים.

העליתי את הסרטון לרשת, והוא הפך להיות ויראלי. התקשרו מהחדשות ואמרו לי שתוך 48 שעות הוא עבר את המיליון צפיות. העליתי אותו בחמש בערב, משעה תשע רק טלפונים. עד שלוש בלילה עניתי להודעות". התחלנו, החקלאים, לעבור מרשת לרשת וגילינו את המחירים המטורפים שהצרכן משלם על פלפלים.

איך אנשים הגיבו לסרטון?

"בתסכול וזעם שהיה קשה לי להכיל", אומר אומגה בקול שקט, ונושם עמוק. "אנשים היו בהלם, התסכול הציף אותם. איך המדינה מאפשרת התנהלות כזאת? איך אפשר להגיד שאין פלפלים והמחיר מאמיר, בעוד בערבה לבד מושמדים כל כך הרבה טונות של ירק? מדובר במכה קשה לצרכנים, וכמובן לחקלאים.

למה הפלפל יקר?

החלטה גורלית – נוטשים את הבית ואת העסק

אומגה, חקלאי משנת 2007, החליט בהחלטה משותפת עם אשתו, שהם עוזבים את המקום. "אי אפשר לגדל ולהפסיד. זה אבסורד". הוא אומר, ובצדק.

"באותם ימים קיבלתי טלפון מבחורה מהצפון. היא סיפרה לי שיש להם אדמה חקלאית פרטית, שעוברת בירושה כבר 120 שנה. השנה הם החליטו לסגור את המשק. מכרו את כל הברזל בזמן קצר והעסק הגיע לסופו. 'היום יש יותר לא מגדלים ממגדלים...'.

את השיחה הזו הוא ניהל באותו ערב שההחלטה הסופית לעזיבה כבר נחתמה בינו לבין אשתו. "אבל אחרי השיחה עם הבחורה הזאת, היה לי רגע מכונן, מן הארה כזאת. פתאום עברה בי מחשבה חזקה כזאת שאי אפשר להזניח את מה שקורה. אם כולם סוגרים, כולם נוטשים, מה יהיה? אסור לי גם. בבוקר סיפרתי לאשתי על ההחלטה החדשה שלי. לשמחתי הרבה היא תמכה בי מיד. החלטנו למכור את הדירה שלנו בבאר שבע ולפתוח בכסף הזה עונה חדשה של פלפלים.

לא פחדתם לקחת סיכון גדול כל כך?

"זה פחד מטורף, קשה בכלל להסביר. שמונה משקים נסגרו בשנתיים האחרונות רק בערבה. אבל תביני, כל מפעל ההתיישבות בערבה עומד על חקלאות. אין חקלאות - אין תושבים. אין תושבים – אין בתים, ואז יבואו בני דודים..."

לפי החוק, בחודש יוני חייבים לעקור הכל בערבה - בגלל מזיקים. בסוף יולי מתחילים לשתול, ואמורים לצאת לשוק בסוף אוקטובר. "החלטנו להיאבק, הבנו שאנחנו חייבים ליצור פלטפורמה של מכירה ישירה לצרכן, לפחות כדי לזעזע את המערכת. התאגדנו, חברים מהענף, לעקוף סיטונאים. כי מה לעשות? כשפנינו לסיטונאים, הם אמרו לנו  שהמתווכים אשמים. המתווכים האשימו את המשווקים שהאשימו את הקמעונאים. אני יודע דבר אחד. יש צרכנים ויש חקלאים, ובאמצע אליטה שמנה ודורסנית. הצרכן משלם מחיר רב ולנו אין כסף – לא יודע איפה הוא".

מסתבר שמשרד החקלאות בדק, והגיע למסקנה, שאם המחיר יהיה נמוך יותר, אנשים יקנו יותר. אם המחיר 13 שקל, אנשים יקנו את המינימום – אם בכלל.

אומגה עומד בראש ההתאגדות האנונימית, גם בפגישות עם רשתות שיווק וגם עם משרד החקלאות.  "הבעיה הקשה היא ייאוש", הוא אומר. "אני החלטתי לא להתייאש, אבל אנשים בערבה עוזבים - כי אין ברירה. הממשל לא נוקף אצבע, אפילו שבאו כל מני ח"כים, אבל אנחנו יודעים שלא תבוא לנו משם הישועה".

אנחנו סוג של ארנק בשביל המדינה

"אנחנו מכניסים המון כסף למדינה בצורה ישירה ועקיפה, אבל אנחנו סוג של ארנק – וככה מתייחסים אלינו. יש לנו אשמה בזה, עוד לפני שהגעתי", הוא מודה, ומכליל את עצמו עם כולם. "חיינו בצורה מנקרת עיניים, רווחה כלכלית היא מילה גסה בישראל, ובערבה לא כולם ידעו להיות צנועים. מתוך השאננות הזאת, המשקים וההכנסות התחילו לרדת, הייתה החרמה של תוצרת ישראל, חקלאים התחילו להתעסק בעוד דברים כמו קרטון, ועסקו בעוד הרבה דברים חוץ מהחקלאות. היום מכים על חטא".

היום מנסים החקלאים בערבה ליצור איזשהו אמון בין הצרכנים לבינם, אולי להתאים את הגידול לתנאים מתאימים יותר לישראל, מאשר לחו"ל. "הפתרון שלנו לא בחו"ל, ולא רק בגלל שספרד מייצאת פי 4 פלפלים מאיתנו. אנחנו גרים כאן וצריכים לפתור כאן את המצב. אני גם מבין שרשתות השיווק צריכות להרוויח, אבל אי אפשר ליצור פערי תיווך כל כך גבוהים מהחקלאי לצרכן, זה אבסורד. יש לפנינו עבודה קשה ורבה, אבל אנחנו מאמינים שנעשה הכל כדי להגיע לסוג של פתרון.

תדמית החקלאי בעיני הצרכן טעונה שיפור

הדבר שאולי הכי כואב לאומגה, אחרי ההפסד הכספי, הוא חוסר הפרופורציה בתדמית הציבורית. "ובכלל, צריכים ליצור כאן צרכנות נבונה", הוא אומר. "למה צרכנים ממשיכים לקנות מוצר כשהמחיר שלו כל כך לא פרופורציונאלי"?

"רוב הרשתות קונות ארבעה מוצרי בסיס כמו בצל, תפוח אדמה, מלפפון ועגבנייה – קונות אותם ביקר ומפסידות עליו, אבל ברגע שהן מפסידות, הן דורשות מהחקלאי שיוריד במחיר, וכך נוצר עליו לחץ שלא באשמתו. הראש של הרשת אומר, אם הירקות האלו מפסידים - פירות יכסו עליהם, או פלפל, שנחשב למוצר פרימיום בלי שום סיבה. הצרכן לא קונה אותו בכמויות בגלל המחיר".

הצרכן לא מודע למסחרה שמתרחשת מרגע שהחקלאי מוציא ממנו את הסחורה. "בשוק הישראלי יש שתי חברות שמתעסקות בעניין המספרים בענף: יורוקום – מראה את המחיר שהסיטונאי מכר לקמעונאי, ומועצת הצמחים – מוציאה את הנתונים של כמה הסיטונאי משלם לחקלאי. נוצרים שני מחירונים, כאשר לפי מה שידוע, יורוקום נותנת מחיר יותר ריאלי ממועצת הצמחים - שלטענת אנשים, ואני ממש לא מתכוון להיכנס לזה, מטעמים אינטרסנטיים מנפחת את המחירים. נוצר במחירון, מחיר מינימום ומקסימום של פרי מסוים. נניח רשום לך בין 4-5 ₪ לקילו. באה הרשת ואומרת, אני מוכנה לתת מחיר מחירון אבל פחות 30 אחוז. יוצא שבמקום ארבעה שקלים, שזה המינימום, החקלאי יקבל 2.7 ₪. האריזה גם היא על חשבון החקלאי, שזה עוד 25 אגורות, והובלה 45 אגורות, מה שמשאיר לחקלאי פחות משקל לקילו. הצרכן לא מודע לזה כלל, ונוצר זעם כלפי החקלאים – שלא בצדק, כשהאשמה צריכה להיות מופנית למקומות אחרים לגמרי, שרק יושבים וגורפים את הרווחים, מבלי שאף אחד יפריע להם. בינתיים, הצרכן ימשיך לשלם הרבה מאוד כסף, ואנחנו, החקלאים, נתפלל שלא נצטרך להגיע לעוד השמדה המונית מיותרת של פירות וירקות כל כך טובים למאכל".