פְּלוֹנְטֵר: החברות רבו - ואני באמצע

לֶאֱלִישֶׁבַע הַיְּקָרָה שָׁלוֹם.

יֵשׁ לִי חֲבֵרָה בַּכִּתָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ קֶשֶׁר טוֹב וְיֵשׁ לִי קֶשֶׁר טוֹב גַּם עִם חֲבֵרָה אַחֶרֶת שֶׁלָּהּ, לֹא מֵהַכִּתָּה, שֶׁהִכַּרְנוּ בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת. לָאַחֲרוֹנָה הִסְתַּכְסְכוּ מְאֹד שְׁתֵּי הַחֲבֵרוֹת הָאֵלּוּ וּשְׁתֵּיהֶן מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּי כִּמְתַוֶּכֶת. זֶה הִתְחִיל כְּיָזְמָה שֶׁלִּי, כְּשֶׁנִּסִּיתִי לְהַסְבִּיר לְאַחַת לָמָּה לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לְהִפָּגַע מֵהַשְּׁנִיָּה, וְהִמְשִׁיךְ וְהִמְשִׁיךְ. אֲנִי לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי מַצְלִיחָה לְפַיֵּס בֵּינֵיהֶן, הֵן שְׁתֵּיהֶן מִדַּי פְּגוּעוֹת וּכְאוּבוֹת, וְשָׂמָה לֵב שֶׁכָּל הַקֶּשֶׁר שֶׁלִּי אִתָּן נִהְיָה רַק בְּעִנְיַן הַסִּכְסוּךְ שֶׁבֵּינֵיהֶן, וְזֶה מַפְרִיעַ לִי. מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת?

אֲנִי לֹא רוֹצָה לוֹמַר לָהֶן לֹא לְדַבֵּר אִתִּי יוֹתֵר עַל הַנּוֹשֵׂא כִּי אֲנִי רוֹאָה שֶׁהֵן רוֹצוֹת לִשְׁפֹּךְ אֶת הַלֵּב, וַאֲנִי הַכְּתֹבֶת לָעִנְיָן, אָז מָה כֵּן?

ל', נְבוֹכָה

* * *

לַנְּבוֹכָה, שָׁלוֹם.

אַתְּ חֲבֵרָה שֶׁל שְׁתַּיִם, וְהֵן מְסֻכְסָכוֹת בֵּינֵיהֶן. הִתְחַלְתְּ לְתַוֵּךְ, וְהַהֶמְשֵׁךְ לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ. אֵינֵךְ יוֹדַעַת מָה לַעֲשׂוֹת.

אָכֵן, תִּוּוּךְ נִמְנֶה עַל הַדְּבָרִים שֶׁקּוֹרְצִים לָנוּ בִּתְחִלָּה. נִדְמֶה לָנוּ שֶׁהוּא יִתֵּן לָנוּ נְקֻדּוֹת זְכוּת וַעֲדִיפוּת. נֵדַע מָה קוֹרֶה, יְחַכּוּ לִתְשׁוּבָתֵנוּ, נֻכְתַּר בִּכְתָרִים שֶׁל מְבִיאַת הַשָּׁלוֹם, נִהְיֶה הֲכִי קְרוֹבוֹת לְלֵב הַצְּדָדִים. הַמְּצִיאוּת הַרְבֵּה פָּחוֹת קוֹרֶצֶת. וַעֲדַיִן, ל' יְקָרָה, עֲדַיִן יֵשׁ בַּתַּפְקִיד מַשֶּׁהוּ שֶׁמּוֹצֵא חֵן בְּעֵינַיִךְ, וּמִמֶּנּוּ קָשֶׁה לָךְ לְהִפָּרֵד. אַתְּ לֹא כְּלִי לִשְׁפִיכַת לְבָבוֹתֵיהֶן, וְלֹא זֶה מָה שֶׁבֶּאֱמֶת מַטְרִיד אוֹתָךְ. אִם אַתְּ לֹא תִּהְיִי בִּתְמוּנַת הַסִּכְסוּךְ, לִבָּן יִמְצָא דֶּרֶךְ לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ. אֲבָל אַתְּ חוֹשֶׁשֶׁת, וְזֶה טִבְעִי, שֶׁתֻּרְחֲקִי מִמִּקּוּד הַמֵּידָע, מִמּוֹקֵד הַתְּמִיכָה, וְקָשֶׁה לָךְ לְוַתֵּר עַל הַמַּעֲמָד הֶעָדִיף שֶׁהַתִּוּוּךְ נוֹתֵן לָךְ.

הַדָּבָר תָּלוּי רַק בָּךְ, ל'. אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהַצְהִיר הַצְהָרוֹת חֲגִיגִיּוֹת הַמּוֹדִיעוֹת שֶׁחָדַלְתְּ לְתַוֵּךְ. בְּרֶגַע שֶׁלֹּא תִּתְעַנְיְנִי בְּנוֹשֵׂא הַמְּרִיבָה, כְּשֶׁתֹּאמְרִי בְּנִנּוֹחוּת 'אֲנִי מַעֲדִיפָה לֹא לְדַבֵּר עַל חֲבֶרְתֵּנוּ הַשְּׁלִישִׁית', אוֹ 'אֲנִי לֹא מַעֲבִירָה שְׁלִיחֻיּוֹת לַחֲבֵרוֹת' - וְתַעַבְרִי לְנוֹשֵׂא שִׂיחָה אַחֵר, הַדָּבָר יוּבַן. מַקְסִימוּם תִּצְטָרְכִי לַחֲזֹר עַל כָּךְ פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ, וְתִרְאִי שֶׁהֵן תֶּחְדַּלְנָה לְשַׁתֵּף אוֹתָךְ בְּנוֹשֵׂא הַמְּרִיבָה, וְיִתָּכֵן - אִם כִּי לֹא בָּטוּחַ - שֶׁהַמְּרִיבָה תִּסְתַּיֵּם, כִּי הַתִּוּוּךְ מְלַבֶּה אוֹתָהּ.

אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל עוּגָה וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ שְׁלֵמָה. אִם אַתְּ רוֹצָה לְהִתְפַּטֵּר מֵהַתִּוּוּךְ, וְזֶה רָצוֹן חָכָם וּמֵיטִיב (לָךְ וְלָהֶן) - הֲיִי נְכוֹנָה לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר, וְאָז תֵּדְעִי מָה לַעֲשׂוֹת וְהַדְּבָרִים יִסְתַּדְּרוּ אי"ה.