אשרינו שזכינו להתכבד...

"אנחנו כבר יומיים בלי מקרר", התקשר לקוח מיואש לטכנאי. "עשה טובה ותבוא בדחיפות".

הטכנאי קפץ לביתו תוך שעתיים, הסתכל על המקרר במבט מקצועי, בדק את חיבור המקרר לחשמל, את קרביו הפנימיים של המנוע, מישש ושיחק בחוטים. הכל תקין. למה המקרר לא עובד?

קימט הטכנאי את מצחו, ואז האירו פניו. הוא רכן לכיוון המנוע, טפח עליו טפיחה עזה ו... המקרר התעורר לחיים.

"תודה רבה לך", התרגש הלקוח. "פשוט הצלת אותנו. כמה מגיע לך?"

"300 ₪", השיב הטכנאי.

"מה?!" הזדעק הלקוח, "על מכה קטנה לוקחים כל כך הרבה כסף? למדת להיות טכנאי מוצרי חשמל או עברת קורס בסחיטת לקוחות?"

"סליחה", התנצל הטכנאי בתיאטרליות. "המכה עצמה היא חינם. אבל בכדי לדעת איפה נותנים אותה - אתה נדרש לשלם שלוש-מאות שקלים"...

* * *

מלחמת מדיין הראשונה גבתה חללים רבים. אין כוונתי למלחמה גשמית, אלא דווקא לזו הרוחנית - "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". כתגובה לחוצפת המדיינים מצטווה משה רבינו מפי בורא העולם בפרשתנו: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים". לאמור: הנקמה במדיין היא נקמה שלכם.

אבל משה רבינו מעביר את דברי ה' לעם ישראל בצורה שונה: "וידבר משה אל העם לא מורה יחלצו מאתכם אנשים לצבאו יהיו על מדיין לתת נקמתה 'במדיין". הנקמה במדיינים היא נקמת ה' ולא נקמה שלנו.

איך ייתכן ששינה משה רבינו מציוויו של הקב"ה, ולמה בכלל עשה זאת?

שמעתי הסבר מרגש ומחזק לזה, שאומר כך: שלמה המלך בשיר השירים (א, טו-טז) כתב שני פסוקים האחד אחרי השני "הִנָךְ יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים" - אומר הקב"ה לכנסת ישראל. וכנסת ישראל משיבתו: "הִנְךָ יפה דודי אף נעים, אף ערשנו רעננה".

נביא את פירוש רש"י על התחלת הפסוקים. כנסת ישראל מקבלת שבח גדול מבורא העולם: "הנך יפה רעייתי" - "הרי את יפה בנעשה והנך יפה בנשמע.יפה במעשה אבות,יפה במעשייך". כתגובה עונה כנסת ישראל: "הנך יפה דודי" - "לאהיופישלי,אלאשלך.אתההואהיפה!"

כמה מרגש ונהדר הדבר לראות שכל אחד משבח את השני ומעניק לו את משפט הבכורה והכבוד.

דבר זה התרחש גם בציווי ה' יתברך למשה במלחמת מדיין.

הקב"ה אמר והצהיר שהוא מוחל על חילול ה' שיצא מחטא עם ישראל בשיטים עם בנות מואב ומדיין, וכל מה שהוא תובע ודורש זה לנקום את נקמת בני ישראל שספגו אבידות כבדות בשל חטא זה. אבל משה רבינו, יחד עם בני ישראל, דווקא מחזיר את משקל הכובד של המלחמה לכבודו של בורא עולם - לתת נקמת ה' במדיין.

* * * 

לא נעים לקבל שיעורים באמונה ומסרים מבורא-עולם באמצעות מלחמה וטילים. בחפץ לב היה כל אחד רוצה להמיר את זה בצורה נוחה ונעימה יותר. אבל כשהחיים זורמים כרגיל קשה לנו להתעורר, יש לנו המון דברים לעשות, ואם מחטטים קצת במעשינו - מציינים בירכתי המח שצריכים בהזדמנות להשתנות.

בכל זאת, אשרינו שזכינו במבצע "צוק איתן" שחיבת ה' לעמו ניכרת היטב.

כאשר מחד רואה ונוכח העָם כולו שעִם כל הטכנולוגיה והיכולות האדירות של עם ישראל - קומץ טרוריסטים יכולים לגרום נזקים במיליארדי דולרים, וכולם נוכחים ש"כוחנו ועוצם ידנו" אינו יכול לעמוד לנו בשעת צרה כפי שהיינו רוצים שיקרה.

הקב"ה מעניק "מכה" בדיוק במקום הנכון, מכה שעולה לנו בשקלים לא מעטים, ו... המנוע מתחיל להתעורר. כולם מהללים את ה' יתברך ומודים בפה מלא "לך ה' הגדולה והגבורה, התפארת, הנצח וההוד". (אלה שמתעקשים שזה לא כך, נראים חסרי-בינה גם בעיני הציבור הכללי שאינו קונה את הכפירה העיוורת).

מצד שני מראה הבורא ברחמיו - דווקא כעת - את אהבתו לבניו.

נכון שרצונו ללמדנו שיעור באמונה ורק זו הדרך בה אנו נפתחים לקבל את המסר, אבל הוא טורח לתת את המכה בצורה כזו שתהיה "מכה קטנה". בניסי ניסים גלויים- נכון לשעת כתיבת השורות, ונקווה שכך יהיה הלאה - אין אף הרוג אחד. נתון שאינו מוסבר בדרך טבעית.