קרבנות הרייטינג של אקס פקטור

תארו לעצמכם שהייתם חסרי מודעות עצמית, או אולי אפילו חיים באשליה, עד כדי כך שחשבתם שקולכם המזייף ערב לאוזן השומעת. אולי אפילו חטאו חבריכם וקרוביכם, שגם הם לא ניחנו בחוש מוזיקלי, ואישרו את חלומכם.

עד כדי כך הייתם בטוחים בעצמכם, שאזרתם אומץ לעלות לבמה, לשיר לפני אלפי בני אדם, שלא לדבר על מאות אלפי צופים, אולי אפילו יותר, כשינציחו אתכם ברשת לחיוב או לשלילה. החלטתם, הימרתם, כך או כך העזתם, וכבר אי אפשר לחזור אחורה.

זהו. אתם כבר על הבמה. הלב פועם בקצב של מכונת ירייה. ארבעה שופטים, כלומר זמרים שניחנו בכישרונות שיושבים על הכיסא הכבוד וחורצים את גורלכם לעיני כל, נועצים בכם את מבטיהם מלאי הביטחון והגאווה. אתם בטוחים שאתם רוצים לעשות את זה? אופס... מאוחר מדי.

המנגינה מתנגנת, חוסר הביטחון שלכם, או אולי חוסר המודעות הניכרת בדבריכם, מעיד לפני השופטים כאלף עדים כי זה לא זה. עוד בטרם השמעתם את הצליל הראשון, סומנתם כליצן החצר. אתם הולכים לבדר רבבות על חשבונכם. לו רק הייתם יודעים. בינינו, אם לרגע לא נהיה תמימים - ההצגה כבר היתה מתוכננת עוד לפני שעליתם על הבמה. פשוט לא ידעתם שאתם השחקן הראשי.

פתחתם את הפה, אימצתם את הבטן מלאת הפרפרים, והגרון הנחנק מלחץ הוציא כמה צלילים שעם כל הרצון שבא מהלב - לא ערבים לאוזני השומעים. אך... אתם עוד תתחרטו על כך שלא נשארתם בבית...

השופט הראשון מתפקע מצחוק. סוג הצחוק שבו ניתן להבחין מקילומטר, מכל כיוון אפשרי. השופט השני מוריד את הראש על השולחן כאומר: רק תסתום את הפה. הבעיה היא שאתם כבר שרים ומפלס הלחץ, שרק הולך ועולה לנוכח הלעג של השופטים, לא מאפשר לכם להחליט מה לעשות עם עצמכם.

השופט השלישי עדיין לא מגיב. אתם מתנחמים בו. אבל זה רק משום שהוא חושב על המשפט הכי שנון שיקבור אתכם בחיים. והנה זה בא... הוא שולף את הבדיחה ואתם מתקשים להאמין למילים שיוצאות מפיו ומפילות קהל שלם מצחוק, וכנראה גם את הצופים בבית.

לא רק שלא תגשימו את חלומכם, לא רק שלא תעברו אודישן ראשון, לא רק שתצטרכו לעכל את המציאות החדשה - שבעצם אתם לא מי שחשבתם, אבל תצטרכו גם להשלים עם זה שאתם ליצן חצר, לעג וקלס - ועוד ביטויים שבקושי יצליחו לתאר את ההשפלה שעברתם, השפלה שתונצח בצפיות ביוטיוב.

אתם הגלדיאטור המודרני, נוסח 2013. רק שהגלדיאטור של פעם נחבל בעיקר בגוף, ואתם חבולים בנפש. הנפש שותתת דם ושום חסם עורקים לא מועיל. שום דבר לא ינחם אתכם על כך שקברו אתכם חיים בחגיגות ניצחון, ועדיין ממשיכים לקבור אתכם עמוק יותר, ועמוק יותר.

רק דבר אחד אתם ממשיכים לשאול את עצמכם בכאב: למה אנשים ממשיכים ליהנות מזה?...