הגרועה מכל: תכונת הכעס

אחת מהתכונות הגרועות המצויות באדם, היא תכונת הכעס. לא רק התורה רואה בכעס תכונה שלילית, עד כדי דמיון לעבודה זרה (שבת קה:), גם החברה האנושית דנה את הכעס כתכונה גרועה ביותר. הכעסן נחשב לאדם שאינו פועל על פי ההגיון. דבר זה יכול לתת את אותותיו השליליים במיגוון תחומים. הוא מנפץ ערכים עקרוניים, פוגע קשות באחרים באמצעות לשונו, מגמד את אישיותו של הזולת, את מאמציו ותרומתו לחברה ולבני משפחתו.

נוכחותו גורמת למתח גם בעת רגיעה, שהרי לעולם אין לדעת מה יעורר את חמתו. במסגרת המשפחה המצב נהפך לבלתי נסבל, משום שהכל חיים בצל החרדה לתגובתו של הורה כעסן - האם פעולה מסויימת תרגיז אותו? האם התנהגות כל שהיא תכעיס אותו? האם אמירה שאינה מוצאת חן בעיניו ''תוציא אותו מן הכלים''? האם התנהגותם של הילדים תביא אותו לתגובות נזעמות. יתירה מכך, הוא עצמו אינו מרוצה מהתנהגותו - הוא חש בזלזולה של החברה. הוא יודע שקשה לחזור מאמירות שאמר בעת כעסו. הוא יודע שלעיתים אנשים מתרשמים מעמדותיו בשעת כעסו יותר מאשר בעת רגיעה.

בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו ובכיסו ובכעסו'' (עירובין סה:).

הכעסן אינו שלם עם חולשותיו, לא רק לאחר שהגיע לרגיעה ועשה את חשבון נפשו, אלא אף תוך כדי תהליך הכעס וההתפרצות קורא לו קול פנימי ''אל תתפרץ, הרגע אך הוא אינו מצליח לעצור בעד שטף התנהגותו השלילית. תחושתו היא שכח אחר משתלט על התנהגותו, והוא השליט על אישיותו ברגעי הכעס. אין ספק שתכונת הכעס, היא תכונה שקשה לשפרה, וודאי לא על ידי מאבק חזיתי, משום שלעומת תגובות אחרות שאפשר לתכנן מראש לא להיפגש עמהן, או שאפשר אף להתאפק מלהיכשל בהן, הכעס על פי רוב הוא היקלעות למצב סוחף בלתי נצפה.

מה עוד שהוא נובע ממגוון תכונות ואפילו השקפות עולם שמהן מעוצבת אישיותו של הכעסן. לכן ההשתלטות עליו קשורה בשיפור כללי של מידותיו והשקפת עולמו. בכעס מעורבת גם גאווה. משרואה הכעסן שאין מתחשבים בדעתו או-אז מתחיל כעסו. הוא רואה את עצמו מעל החברה שמסביבו, וזה משמש לו פתח היתר לזלזל באחרים. הצגת עמדתו חשובה לו יותר מאשר מועקת הזולת. הוא אנוכי, סבור שהכל מגיע לו, וההתפרצות מתרחשת כשאין מספקים לו את מלוא מבוקשו.