מי גילה את חוק שימור החומר?

עד החוקר הצרפתי הידוע לבואזיה (1743-1794), מי שמכונה אצל אנשי המדע בתואר אבי הכימיה המודרנית, היו אנשי המדע סבורים שכל חומר המרקיב או נשרף וכדו', כלה ואיננו. וכפי שנראה לעין השטחית. אולם לבואזיה הוכיח שכל חומר הנראה לנו ככלה ונעלם, לאמיתו של דבר אינו אלא רק מחליף צורה, אבל ממשיך להתקיים. חוק טבע זה נקרא: ''חוק שימור החומר''. חידוש נוסף נודע על ידי גאון אנשי המדע בדורות האחרונים, היהודי אלברט איינשטיין, אשר הוכיח כי החומר והאנרגיה הם מציאות אחת, שיש לה שני גילויים. [בדומה למים העשויים לההפך למוצק (=קרח), ולגז (=אדים)]. עוד התברר כי בשעה שהאנרגיה משנה את צורתה, לא נעשה שום שינוי בכמותה.

 היא אינה הולכת לאיבוד, אינה גדילה ואינה מתמעטת. בהתאם לכך נקבע חוק שימור האנרגיה. לאור תגליות מקבילות אלה, הוכללו שני החוקים בחוק משותף אחד האומר כי הכמות הכללית של החומר והאנרגיה בעולם קיימת תמיד, ואינה הולכת לאיבוד. ומכיון שלאבוזיה חי במחצית השניה של המאה ה17-, נמצא שלפי המקובל בקרב אנשי המדע חוק טבע חשוב זה התגלה לאנושות רק לאחרונה.

אך, האמנם? בספר משך חכמה (סוף פרשת מצורע) מציין כי חוק שימור החומר כתוב בתנ''ך בפירוש! וכך נאמר בתנ''ך (קהלת ג, יד): ''כי כל אשר עשה אלהים, הוא יהיה (=ישאר קיים) לעולם! עליו אין (=יכולת) להוסיף, וממנו אין (=יכולת) לגרוע''. וכבר ניסח רבנו סעדיה גאון (''אמונות ודעות'' מאמר שביעי פרק א) חוק זה בצורה ברורה: ''כי אין (=יכולת) לגוף מן הברואים לכלות גוף אחד (=אחד מן הגופים) בשום ענין (בשום אופן). אפילו אם ישרפוהו באש, לא יוכל לכלותם לעולם! כי לא יוכל (=אין יכולת) לכלות הדברים עד שישובו לא-דבר (=עד שיהפכו ללא כלום), כי אם מי שבראם מלא-דבר (רק מי שבראם מלא כלום)''. נזכיר שספר קהלת נכתב לפני כאלפיים ותשע מאות שנה, ורבנו סעדיה גאון חי לפני כאלף ושלש מאות שנה.