פרשת צו לילדים: הָאֲפִיקוֹמָן שֶׁלֹּא נִמְצָא

מַצּוֹת תֵּאָכֵל... בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ (וַיִּקְרָא ו', ט'). "יֹאכְלוּהָ" מְיֻתָּר, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁתְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה נֶאֱכֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁבְּפֶסַח דָּרְשִׁינַן "יֹאכְלוּהוּ" שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר פֶּסַח אֲפִיקוֹמָן (הַעֲמֵק דָּבָר).

יְהוּדִי אֶחָד נִגַּשׁ אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ"א, וְסִפֵּר אֶת אֲשֶׁר אֵרַע בְּבֵיתוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר:

בְּכָל שָׁנָה בְּלֵיל הַסֵּדֶר הַנֶּעֱרָךְ בְּבֵיתֵנוּ, מַחְבִּיא אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת בִּתְחִלַּת הַסֵּדֶר אֶת מַצַּת הָאֲפִיקוֹמָן, וּלְאַחַר הַ"שֻּׁלְחָן עוֹרֵךְ", מְחַפְּשִׂים יְלָדַי הַקְּטַנִּים אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, וְהַמּוֹצֵא, זַכַּאי לִדְרוֹשׁ מִמֶּנִּי מַתָּנָה כָּלְשֶׁהִי בָּהּ הוּא חָפֵץ.

וְהִנֵּה, הַשָּׁנָה הַסַּבְתָּא הָיְתָה זוֹ שֶׁהֶחְבִּיאָה אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְ"צָפוּן", מִהֲרוּ הַיְלָדִים לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ בְּכָל מָקוֹם אֶפְשָׁרִי, בְּכָל פִּנָּה וְזָוִית בַּבַּיִת, נָבְרוּ בְּכָל מְגֵרָה וְאָרוֹן, אַךְ לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, הָאֲפִיקוֹמָן לֹא נִמְצָא!

שְׁעַת חֲצוֹת לַיְלָה כְּבָר מִתְקָרֶבֶת, וּבְלֵית בְּרֵירָה פָּנִינוּ וְשָׁאַלְנוּ אֶת הַסַּבְתָּא הֵיכָן הֶחְבִּיאָה אֶת הָאֲפִיקוֹמָן. אֶלָּא, שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה הֵחֵלָּה הַסַּבְתָּא לִלְקוֹת בְּאַלְצְהַיְימֶר (ל"ע), וְלֹא זָכְרָה כְּלָל שֶׁהֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּצָּה...

מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁלֹּא מוֹצְאִים אֶת הָאֲפִיקוֹמָן? - כְּבָר כָּתַב לָנוּ הָרַמָ"א (סו"ס תע"ז, בְּשֵׁם הָרוֹקֵחַ): "אִם נֶאֱבַד הָאֲפִיקוֹמָן, יֹאכַל כְּזַיִת מִמַּצָּה שְׁמוּרָה אַחֶרֶת". וְכָךְ אָכֵן עָשִׂינוּ.

סִיַּמְנוּ אֶת אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמָן, בֵּרַכְנוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאָמַרְנוּ בְּשִׂמְחָה וּבְהוֹדָאָה מְרֻבָּה אֶת הַהַלֵּל, וּפִתְאוֹם נִשְׁמַעַת צָהֳלָה אַדִּירָה: "מָצָאתִי! מָצָאתִי אֶת הָאֲפִיקוֹמָן!".

הָיָה זֶה אֶחָד מִילָדַי שֶׁלֹּא הִתְיָאֵשׁ מִמְּצִיאַת הָאֲפִיקוֹמָן, וְהִמְשִׁיךְ בְּחִפּוּשִׂים קַדַּחְתָּנִיִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף מְצָאוֹ בִּמְקוֹם סֵתֶר כָּלְשֶׁהוּ...

עַכְשָׁיו מַגִּיעַ הַיֶּלֶד וְדוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי (הָאַבָּא) אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ...

הִתְלַבַּטְתִּי, כֵּיצַד עָלַי לְהָגִיב לְנוֹכַח דְּרִישַׁת בְּנִי; מִצַּד אֶחָד, בַּמַּצָּה שֶׁמָּצָא לְאַחַר שֶׁכְּבָר אָכַלְנוּ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, אֵין כְּבָר תּוֹעֶלֶת; אַךְ מֵאִידָךְ, הֵן הִזְהִירוּנוּ חֲזַ"ל (סֻכָּה מ"ו:): לֹא יַבְטִיחַ אָדָם לִבְנוֹ הַקָּטָן דְּבַר מָה, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּהַבְטָחָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבְּכָךְ הוּא מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ לְשַׁקֵּר! וְאִם כֵּן, שֶׁמָּא גַּם אֲנִי צָרִיךְ לַעֲמוֹד בְּהַבְטָחָתִי, וְלָתֵת לִבְנִי אֶת הַפְּרָס...

לְבַסּוֹף הִפְטַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לִבְנִי: נֵלֵךְ וְנַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת רַב, וְאִם יַכְרִיעַ הָרַב שֶׁהַמַּתָּנָה מַגִּיעָה לְךָ, תְּקַבְּלָהּ!...

תְּשׁוּבָה:

יֵשׁ לִיתֵּן לַיֶּלֶד אֶת הַמַּתָּנָה, שֶׁכֵּן טַעַם מִנְהַג חֲטִיפַת (אוֹ הַחְבָּאַת) הָאֲפִיקוֹמָן בְּלֵיל הַסֵּדֶר, הוּא כְּדֵי לְהָבִיא לְכָךְ שֶׁהַיְלָדִים לֹא יֵרָדְמוּ, אֶלָּא יִשְׁתַּתְּפוּ בַּסֵּדֶר, בַּאֲמִירַת הַהַגָּדָה וְלִמּוּד נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מִנְהָג זֶה הִתְפַּשֵּׁט בְּעִקְּבוֹת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּגְּמָרָא (פְּסָחִים ק"ט.): "חוֹטְפִין מַצּוֹת בְּלֵילֵי פְּסָחִים בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא יִישְׁנוּ", (כַּמְבֹאָר בְּ"חֹק יַעֲקֹב" סִימָן תע"ב סק"ב).

וְאִם כֵּן, לֹא אִכְפַּת לָנוּ אִם הָאֲפִיקוֹמָן כְּבָר נֶאֱכַל אוֹ לֹא, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁעָסַק הַיֶּלֶד בַּאֲפִיקוֹמָן, וְגַם מְצָאוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹתַר עֵר וְהִשְׁתַּתֵּף בַּסֵּדֶר, מַגִּיעַ לוֹ הַפְּרָס!

לְסִכּוּם: יֵשׁ לְהַעֲנִיק אֶת הַפְּרָס לַיֶּלֶד שֶׁמָּצָא אֶת הָאֲפִיקוֹמָן.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי 2", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין