רוצה משהו להיאחז בו, שלא אטבע בתוך עצמי

רוצה להיות חזקה

לשמור על עצמי

להגן

לא להתחבר

לא להקשר

לא לאהוב

לשמור על דיסטנס

זו הדרך הכי טובה להגן על עצמי

כך אני חושבת.

אבל זה קשה עד בלתי אפשרי

כי למה אנחנו חיים, אם לא בשביל כל אלו

אנשים אוהבים, נקשרים, מתחברים

אבל אנשים גם נוטשים, שונאים ופוגעים

אנשים הורסים

אנשים שוברים.

רוצה להגן על עצמי, על ליבי

בחומות גבוהות-גבוהות 

עשויות מלבנים עבות

חומות ללא דלת

חומות ללא כניסה.

עשיתי את זה

בניתי חומות

הייתי מוגנת.

נכון, גם הייתי ריקה

מרגש, מחיבה

אבל הייתי מוגנת

ולא כאובה

הייתי בסדר.

אבל,

מה לעשות

שאת החומות הגבוהות, החזקות שבניתי

חומות קרח קפואות וחזקות

את החומות האלו

המסה מילת אכפתיות חמה אחת בודדה

וחזר הכאב

וחזר גם הפחד

אני לא יודעת מה עדיף

זה קשה וכואב ושורט ופוצע

אבל יחד עם הכאב

חזר גם הרגש

שחסר לי כל כך הרבה זמן

חזר בעוצמות, בדמעות, בגלים

שהציפו את היובש

אבל גם הטביעו וסחפו את כל מה שבפנים

מחפשת גלגל הצלה

קרש, ענף, חתיכת עץ

משהו להיאחז בו

 משהו להישען עליו

שלא יחליק בין ידי ויעלם

שלא ישאיר אותי לטבוע

משהו שיחזיק אותי חיה, שפויה

מעל לגלים הסוערים והמכאיבים

משהו להיאחז בו, שלא אטבע בתוך עצמי

אני לא מוצאת

אני נהיית נואשת, מכה במים בפראות

מפרפרת, נאבקת להשאיר את הראש למעלה

נאבקת לנשום

מחפשת מישהו להיאחז בו, מישהו שיושיט יד

מישהו שיציל אותי,

מעצמי, מהבלגן שבתוכי, בו אני טובעת

אבל כשמישהו סוף סוף מושיט לי יד, אני מפחדת להיאחז

בגלל שרוב אלה שקדמו לו

השליכו אותי בסוף בחזרה למים.

עכשיו אני מבינה – זה רק אבא

הוא יוציא אותי,

אני רק צריכה להאמין

להתפלל

ולהודות

כי הניסיון הזה

קשה ככל שיהיה

מחשל אותי, ומכין אותי הלאה.