מחכה לפגישה הראשונה ה-33 שלי עם בורא עולם

שוב מגיעה הביתה לשקט הבלתי נסבל הזה. ההמתנה היא מתנה, אבל די אני מרגישה "מורעפת".

השעון מתקתק, בעיקר האחד שנמצא בפנים. הזמן רץ (בכל זאת ימות משיח) והפחד משתלט על הכל.

האם היעוד שלי להישאר לבד?

ואם כבר פתחנו את הנושא, מי את, אותה אחת שמכונה בדידות? תואר השם או שם עצם? האם יש בך ממשות, או שכל כולך עטיפה על אין?

מנסה להתחזק במחשבה שביני לבין הגאולה מפריד מעשה אחד, מצווה אחת, תפילה אחת, ואולי רק מילה אחת...

בחודשים האחרונים אפילו הצעות אינן מגיעות. בא לי כ"כ לצאת לפגישה הראשונה האחרונה שלי.

אלול הגיע, ואני בחיפושים אחר האחד או האחת שיהוו את הגשר אל הצד השני, צד הגאולה.

אולי עדין לא זכיתי לפגישה ראשונה אחרונה, אבל בקרוב ממש אזכה לפגישה הראשונה, בפעם ה-33 של חיי, עם בורא עולם.

אלבש את השמלה החדשה, אותה אחת שלא חדשתי באף פגישה אחרת, אותה אחת שחכתה לצאת מהארון ברגע הנכון.

בוודאי שהתחושות יהיו שונות.

אולי לא אשב בטיילת או במסעדה, ואולי לא אצליח לראות או לשמוע, ואולי לצערי לא אצליח להתרגש מספיק. אבל בוודאי שלא משנה מה אני אעשה, אזכה להרגיש אהבה עצומה. אהבה של אב לבתו, כמו שלא קיים באף זמן בזה העולם.