בעילום שם
"ידעתי שאני חייב לשמור שבת". סיפור מתוך מסע התשובה
מעכל את כל המסע המטורף שעברתי מחילוני לתלמיד ישיבה. איך שהשם לא ויתר עלי והוליך אותי לאן שאני היום
"הלחם שנתתי לאיש המסכן הציל את בני מהלחם שהכין לעצמו"
"מידה כנגד מידה. לחם תחת לחם. נפש תחת נפש. מעשה החסד שלי בירושלים הרחוקה, הציל את בני ביתי בבני ברק, באותן דקות ממש. הלחם שנתתי לאיש המסכן, הציל את בני מהלחם שהכין לעצמו". סיפור מרגש מכלי ראשון
"המחבלים המתפוצצים היו למטה. עלינו כולנו לגג, ואז..."
"באחד הימים התרחש פיגוע סמוך למשרד שלנו, ליד בנייני עזריאלי. כולנו עלינו לגג, לראות מה מתרחש באזור הפיגוע. התחלנו להתדיין על המחבלים, ולפתע..."
לנערה באוטובוס, סליחה על הלבנת הפנים שעשיתי לך. סליחה שלא לימדתי עליך זכות
קיוויתי שאראה אותך פעם נוספת באוטובוס ואוכל להתנצל בפניך, אך זה לא קרה. המכתב שלעולם לא יישלח
על נוער מתמודד כבר דיברנו. ומה קורה כשזו האישה, או הבעל?
כמה צריך להודות על הזכות. להבין שכלום לא מובן מאליו. לשמוח באפשרות להוביל את הבית יחדיו לחיי עולם, לסלול דרך אמיתית, לחיי נצח
לך, אמא, כתר האמא המוצלחת
רק מי שנתן, הוא שהכתיר אותך להיות אמא, רואה את הדמעות, הניסיונות, וגם את התסכולים והטעויות. המכתב שלעולם לא יישלח
כשקשה לי ואני חושבת לחזור לווטסאפ, אני נזכרת ברוגע ששורה עלי
כיום, כגמולה למהדרין, אני מבינה שהכל היה אחיזת עיניים, שלי - שלהן – של כולנו. כדי להשיג עוד עוקב, עוד צפייה, עוד הרגשה של עניין. מכרתי את חיי הפרטיים והגעתי למצב שאני בוכה על רמת החיים שה' חנן אותי בה
איך הייתי רוצה שתדעי, ש...
וגם אם לא שיתפתי בעוד אלפי רגעים של חיים מאחורי הקלעים, זה כי אני יודעת שקשה לנו להכיל כאב, בטח של ילדים. המכתב שלעולם לא יישלח
סופה בלב ים, הלב בטלטלה גדולה
אנחנו בסופה. אנחנו נמצאים בבלבול ובחוסר וודאות גדולים. רוחות מנשבות, קורונה משתוללת וכולנו מחפשים מזור ומשענת. איפה אפשר למצוא את המשענת והכוחות למרות הסער הגדול?
הייתי רוצה כל כך להיות כמוהו. שתתגעגע אלי
הייתי רוצה כל כך שתתייחס אלי כמו שאתה מתייחס אליו. המכתב שלעולם לא יישלח
אבא שבשמים, סליחה שאני לא תמיד קרובה
סליחה שאני לא תמיד קרובה, זה שורף לי מבפנים. סליחה על תפילות של חצאי מילים וחוסר כוונה, סליחה שלא ראיתי את הטוב, ופעמים רבות התמקדתי ברע. המכתב שלעולם לא יישלח
"התינוק ייוולד בלי גפיים", אמרו הרופאים, ואז קיבלתי על עצמי כיסוי ראש
סיפור אישי מעורר השראה: ירידת מים בשבוע 18, אשפוז במשך 3 חודשים, קבלות רוחניות – וילדה בריאה ושלמה
טיפולי פוריות שנכשלו שוב ושוב, ויום אחד הרגשתי שהישועה הגיעה
גולשת הידברות מספרת בעילום שם על 2 ילדים שנולדו בשבועות מוקדמים ולא שרדו, ולאחר 11 שנה התהליך הסתיים בידיים מלאות באושר צרוף
הרופא שלח להפסקת הריון – והתינוקת נולדה בריאה לחלוטין
הרופא אומר שיש חשד לחיך שסוע ולשפה שסועה. הרגשתי שחרב עליי עולמי. סקירות נוספות הראו שמבנה הפנים חריג מאוד, ויש חשד גבוה לתסמונת קשה, שכוללת בעיה קוגניטיבית
נס חנוכה: אחרי 4 שנים של ניסיונות ואכזבות – הנס הכפול הגיע
"זכינו להיכנס אל הקודש ולקבל ברכה מגדול בדורנו, והוא ברך אותנו שנזכה ללדת תאומים בנים ו... כעבור שנה אכן זכינו לחבוק תאומים!!! בנים!!! צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". נס אישי מרגש במיוחד
מה יעשה הנער?! תנו לו דוגמה
מה יעשה הנער ומשפחתו כזאת? איפה אנחנו בסיפורינו המר? יש לנו בכלל זכות להטיף לו מוסר? המכתב שלעולם לא יישלח
ברגע אחד, השולחנות התמוטטו מעל בני הקטן. מה קרה לו, שם בפנים?
כשהילד השובב שלי התגלה מתחת לשולחן, לא חלמתי שההמשך יכול להיות מפחיד כל כך. אבל דווקא בצורה הזו, היינו יכולים לראות את חסדי ה' בצורה ברורה כל כך
אני מציצה – ושנייה אחרי הוא פשוט מסתובב, ומכוון אקדח לכיוון אחר
פתאום אני רואה בחצי עין את הבחור בחנות מול זו שלי חוטף סטירה כזו, שאפילו לי התחיל לכאוב... הבנתי שכנראה יש שוד
"פתאום שמעתי את המילים שיחרתו בזיכרוני לעד: ’אני לא מאמינה, זה נס חנוכה, נס חנוכה!’"
במשך 10 שנים הם ניסו להיפקד, ללא הצלחה. חנוכה פתח להם זמן של ניסים
הרב אמר: מי זאת חן? מהיום יקרא שמה רק חנה!
חודש לאחר 3 הדברים שעשינו (זה אומר שנה ו-7 חודשים אחרי נישואינו) – זכינו להיפקד בבן זכר